תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ג

משנה: רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה כולה. זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה: הלכה: רבי מנא אמר לה סתם. רבי אבון בשם שמואל. בסתם חלוקים. מה אנן קיימין. אם במרווחין דברי הכל אסור. אם ברצופין דברי הכל מותר. אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה. רבי ליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין. ורבנן עבדין לון כרצופין. הא רבנן אמרי. במרווחין אסור להשקות. מהו להמשיך. נילף הדא דרבנן מן דרבי ליעזר בן יעקב. כמה דרבי ליעזר בן יעקב אמר. במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך. כן רבנן אמרי. במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך. ולא כן סברנן מימר. במרווחין דברי הכל אסור. והן עפר לבן לא כמרווחין הוא. אלא כאן בשביעית וכאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד. שביעית על ידי שהיא מותרת במלאכה התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח. מועד על ידי שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. שביעית על ידי שזמנה מרובה התירו. מועד על ידי שזמנו קצור אסור. אותן שבעת ימים האחרונים לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין. אשכח תני. מרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה. מהו בזה ובזה. בין ששתו קודם לרגל בין שלא שתו קודם לרגל. אלא כאן באילן כאן בזרעים.