תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ה

משנה: רבי מאיר אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר. וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. ועוד אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. רבי יוסי אומר אבל הוא לו. ולא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום: הלכה: תמן תנינן. בהרת כגריס ופסת כגריס [ונולד לפסיון מחיה או שער לבן] והלכה לה האום. רבי עקיבה מטמא. וחכמים אומרים תיראה כתחילה. הא רבי עקיבה מטמא ומחליט. ורבנן אמרי. תיראה בתחילה מחליטין. ומה ביניהון. רבי יוחנן אמר. ערב הרגל ביניהון. רבי עקיבה אומר. הי קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר. ורבנן אמרי. חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה. והיידא היא שלא להחמיר שאין את נזקק לו לשנייה לא להקל ולא להחמיר. רבי יוסה בשם רבי אחא. אתייא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא. אתיא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן. רבי עקיבה אומר. היא קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר. ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא. ורבנן אמרי. חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה. ותנינן הכא. רבי מאיר אומר רואין את הנגעים כתחילה להקל אבל לא להחמיר. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי אחא. בין דיחידיא דהכא בין דרבנן דהכא מודיי לרבנן דתמן להקל אבל לא להחמיר. תמן בשהלכה לה האום. ברם הכא בשהלכו להם הסימנין והאום קיימת. אמר רבי. נראים דברי רבי יוסי במוסגר ודברי רבי מאיר במוחלט. רבי זעורה אמר. ימי הרגל ביניהון. רבי עקיבה אומר. היא קדמיתא והוא נכנס לעזרה. ורבנן אמרי. חורי היא ואינו נכנס לעזרה. הא רבי עקיבה מטמא ומחליט. ורבנן אמרי. תיראה כתחילה מחליטין. ומה ביניהון. (ערב היה לו שמוע פטור מפי כהן שעה אחת.) שמואל אמר. פריחה ביניהון. רבי עקיבה אומר. היא קדמייתא בפורח מן הטמא טהור. ורבנן אמרי. חורי היא. בפורח מן הטהור טמא. ואמרון בשם שמואל. פריחה ושחין המורד ביניהון. רבי עקיבה אומר. היא קדמייתא בפורח מן הטמא טהור. ורבנן אמרי. חורי היא. בפורח מן הטהור טמא. בגין דהיא חורי. הא אין היא היא טהור. ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון. פרחה בו בשחין המורד. רבי יוחנן אמר טהור. רבי שמעון בן לקיש אמר. טמא. ועוד אמר רבי מאיר. מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. בראשונה היו קוברין אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את ה[ע]צמות וקוברין אותן ברזים. אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמח. לומר שנינוחו אבותיו מן הדין. תני. המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות. אמר רבי אחא. הדא דת אמר בארון שלאבן. אבל בארון שלעץ יש בו משום ליקוט עצמות. אמר ליה רבי יוסי. ואפילו תימר בארון שלעץ אין בו משום ליקוט עצמות. אי זהו ליקוט עצמות. מעבירן באפיקרסין ממקום למקום. ותני כן. ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר. רבי חגיי בשם רבי זעורה. ליקוטי עצמות כשמוען. תני. אין שמועה לליקוטי עצמות. אמר רבי חגיי. והוא ששמע למחר. אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות. ויש שיעור לליקוטי עצמות. תנא ניקומכי קומי רבי זעורה. אין שיעור לליקוטי עצמות. כהדא רבי מנא הורי לרבי הלל דכיפרא לקרוע ולהתאבל כרבי אחא. שלא להיטמאות כרבי יוסי. תני. ליקוטי עצמות אין אומרין עליהן קינים ונהי. אין אומרין עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אילו הן ברכת אבלים. מה שהן אומרים בשורה. תני. אבל אומרין עליהן דברים. מהו דברים. רבנן אמרי. קילוסין. ולא יעורר על מתו. אי זהו העירור. מזכירתו בין המתים. ולא יספידנו. אי זה הוא הספד. שהוא עושה לו הספד בפני עצמו. הדא דת אמר בישן. אבל בחדש מותר. אי זהו חדש ואי זהו ישן. חדש בתוך שלשים יום. ישן לאחר שלשים יום. תני. לא תעורר אשה ליוייתה במועד. רבי נחמן בשם רבי מנא אמר. לוייתה כמה דתימר העתידים עורר ליויתן. תני. לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר. אמר רבי יסא. מפני מעשה שאירע.