תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ז

משנה: אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. רבי יהודה אומר לא תסוד מפני שניוול הוא לה: הלכה: אין נושאין נשים במועד. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. מפני ביטול פרייה ורבייה. בעון קומי רבי יסה. העבד מהו שישא במועד. אמר לון. נישמעינה מן הדא. מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואמר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. מפני ביטול פרייה ורבייה. הדא אמרה שהעבד מצווה על פרייה ורבייה. וכל שהוא מצוה על פירייה וריבייה אסור לו לישא במועד. רבי אילא רבי לעזר בשם רבי חנינה. על שם שאין מערבין שמחה בשמחה. רבי לא שמע לה מן הדא כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. רבי יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת. רבי אבהו בשם רבי לעזר. מפני הטורח. תני אבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל. לית הדא פליגא על רבי לעזר. לית הדא פליגא על רבי יוחנן. ואפילו על רבי חנינה לית היא פליגא. אמר רבי בא. עלת כלתא נפקת טרחותא. אבל מחזיר הוא את גרושתו. מפני (ששמחה) [שאינה שמחה] היא לו. הדא דת אמר מן הנישואין. אבל מן האירוסין אסור. ועושה אשה תכשיטיה במועד. ואילו הן תכשיטי אשה. גודלת וכוחלת ופוקסת ונוטלת את שערה ואת צפרניה ומעברת כלי חדש על פניה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה. בלשון נקי היא מתניתא. רבי יהודה אומר לא תסוד מפני שהוא נוול לה. תרין אמורין רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר. בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור. וחורנה אמר. בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד דברי הכל מותר. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה רבי יסא בשם רבי יוחנן. ורבי יודה כדעתיה. כמה דרבי יודה אמר תמן. צרת שעה צרה. כן הוא אומר הכא. ניוול שעה ניוול. הוי דו אמר. בסיד שהוא מתרתו בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור.