תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ב הלכה א

משנה: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר זולף וגומר כדרכו: הלכה: מי שהפך את זיתיו כול׳. אנן תנינן. מי שהפך את זיתיו. תני רבי חייה. מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין. מתניתן צריכה לרבי חייה ודרבי חייה צריכה למתניתן. אילו תנינן ולא תנא רבי חייה הוינן אמרין. לא אמרן אלא מי שהפכן (ושניין. אבל אם הפכן) פעם אחת [אבל אם הפכן ושניין] דברי הכל (אסור) [מותר]. הויי צורכה למתניתיה דרבי חייה. או אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן. הוינן אמרין. לא אמרן אלא מי שהפכן (פעם אחת) [ושניין]. אבל אם הפכן (ושניין) [פעם אחת] דברי הכל (מותר) [אסור]. הוי צורכא למתניתן וצורכא למתניתא דרבי חייה. אמר רבי פינחס בירבי זכיי. מתניתן בעטינים. מה דתני רבי חייה בגרגרים. רבנן דקיסרין אמרין. מתניתן כרבי יודה. ומה דתני רבי חייה כרבי יוסה. רבי יודה אומר. יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. רבי יוסה אומר. אל יאבד דבר כל עיקר. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן. כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בהילכות אבל. דתני. אילו דברים שעושין לאבל בימי אבלו. דורכין את עבטו. וזולפין את יינו. וגפין את חביותיו. וזיתיו הפוכין ושנויין טוחנן כדרכן. ומשקין בית השלחין שלו בשהגיע זמנו לשתות. וזורעין את נירו פשתן ברביעה. דברי רבי יודה. אמרו לו. אם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר. אם אינה נזרעת בשבת זו תזרע בשבת אחרת. מנו אמרו לו. רבי יוסה. מחלפה שיטתיה דרבי יודה. תמן הוא אמר. יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. וכא אמר הכין. שנייא היא. תמן שדרכו להערים. וכל שכן מחלפה שיטתיה דרבי יודה. מה אית תמן שדרכו להערים את אמר מותר. כאן שאין דרכו להערים לא כל שכן. אמר רבי חיננא. מנו אמרו לו. חכמים. שהן בשיטת רבי יודה במועד.