תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ב הלכה ג

משנה: מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכווין את מלאכתו במועד. וכולן אם כוונו את מלאכתן במועד יאבדו: הלכה: ודלא כרבי יודה. דרבי יודה אמר. יושב ושומר. רבי יעקב בר אחא בשם רבנן. פרקמטיא אבדה שרי מטלטלתה במועדא. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא. הדא שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא. הוה ידע דשיירתא מיעול ומיזלא עיבידתיה. אמר רבי מנא. אין ידע דל[א] מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין. ואילא לא יזבין. [אמר רבי יוסי בר בון. אגרא וקרנא קרן הוא. אין ידע דלא מזבין והוא פחת מן קרנא יזבן. ואי לא לא יזבין.] רבי יונה ורבי יוסה הורון בהדין לסוטה שרי מזבנתיה במועדא לצורך המועד. רבי יצחק בירבי לעזר מפקד לרבי הושעיה בירבי שמי דהוה פרוש. אין את ידע דאת מזבן ואילפא מורכא לך ואת אתי (מסתי) [משתי] גבן זבין. ואילא לא תזבין. רבי יונה בוצריה הוה ליה ספרין. שאל לרבי הונא. מהו מזבנתון במועדא. אמר ליה. מחדי את מועדא שתי את קונדיטון. רבי חנניה חברין דרבנין אמר. פרגמטיא נגבית מנכסי יתומין קטנים. הוון בעיי מימר. בשיש עדים. הא אם אין עדים יודעין לא. רבנן דקיסרין בשם רבי לא. לכן צריכה בשיש עדים יודעין. הא אם אין עדים יודעין נעשית כפיקדון. [כך אנו אומרים] פיקדון לא ייגבה מניכסי יתומין קטנים. מה בינו למלוה. מלוה ניתנה להוצאה. וזה לא ניתן להוצאה. אמר רבי בא בר ממל. אילו היה לי מי שיימנה עמי היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו שלמועד. כלום אסרו בשר בכור להישקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול. והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר. כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו שלמועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה. ואינון אכלין ושתין ופחזין. אמר רבי יוחנן. אם הזכירוך לבולי יהיה הירדן בעל גבולך. אמר רבי יוחנן. קבלין [ל]רשות להיפטר מבולי. אמר רבי יוחנן. לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש. רבי יוחנן בצפרא הוה נחת לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל ואמר. יהא חולקי עם אילין דאכלון הכא רומשית.