תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ד

משנה: אין כותבין שטרי חוב במועד. אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפלו בספר העזרה. רבי יהודה אומר כותב הוא אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה לעצמו תכלת לציצית: הלכה: אין כותבין שטרי ארסיות וקבלנות במועד. השם שם כדרכו. ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. ומקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד. ואין מקבלין קיבולת במועד לעשותה בתוך המועד. השם שם כדרכו ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. אמר רבי ירמיה. אם אינו מאמינו ללוה. או שאין לו מה יאכל ללבלר. אמר לו רבי יוסי. אם אומר את כן נמצאתה מתיר את האומנות במועד. אלא אם אינו מאמינו למלוה שעברה. או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה. חד בר נש אובד תפילוי במועדא. אתא לגבי רבי חננאל ושלחיה לגבי רבי אבא בר נתן. אמר ליה. הב ליה תפילך וזיל כתוב לך. אמר ליה רב. איזיל כתוב ליה. מתניתה פליגא על רב. כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו. הא לאחר לא. פתר לה בכותב להניח. וטווה על יריכו תכלת לציצתו. רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן. טווה ואפילו בפלך. רב אמר. טווה בפלך. בין לו בין לאחר. מתניתא פליגא על רב. וטווה על יריכו תכלת לציציתו. הא לאחר לא. פתר לה בטווה להניח.