תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ט

משנה: ובראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות. בזה ובזה אבל לא מקוננות. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות. איזהו העינוי שכולן עונות כאחת. וקינה שאחת מדברת וכולן עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנתיכם נהי ואשה רעותה קינה. אבל לעתיד לבוא מהו אומר בלע המות לנצח ומחה יי אלהים דמעה מעל כל פנים וגו׳: הלכה: רבי תנחום בר עיליי דמך בחנוכתא. רבי דוסא דמך בריש ירחא דניסן. עבדין ליה איברייא. סברין מימר. מן דעתון דרבנן. ובדקון ואשכחון דלא מן דעתון דרבנן. רבי קרוספי דמך במועדא ועבדון ליה איברייא. סברין מימר. מן דעתיה דרבי אמי. ובדקון ואשכחון דלא מן דעתיה דרבי אמי. רבי חלבו רבי בא בר זבדא בשם רב. אפילו לשעה. מן הדא ותמת שם מרים ותקבר שם. ואנן חמיי רבנן עניין בדיבורא. אמר רבי ירמיה. חבירים זריזין הן ואינן באין לידי הספד. תני. אין מוליכין חלילין לבית האבל. אבל מוליכין חלילין לבית השמחה ולבית המשתה.