תלמוד ירושלמי מכות פרק א הלכה ב

משנה: מעידים אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז על מנת ליתנם מכן ועד שלשים יום והוא אומר מכן ועד עשר שנים אומד כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתנה מכן ועד שלשים יום בין ליתנם מכן ועד עשר שנים: מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה: מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקים שמונים משום לא תענה ברעך עד שקר ומשום ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינן לוקין אלא ארבעים. משלשים בממון ואין משלשים במכות. כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם. העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים: הלכה: מעידין אנו באיש פלוני כול׳. מעידין אנו באיש פלוני כול׳. מעידין אנו כול׳. משלשין בממון כול׳. רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב. המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו. והא תנינן השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה. ומר רבי לעזר. רבי יהודה היא. וראוי הוא לתובעו בראש השנה. כיי דמר רבי בא בשם רבי זעירא. מכיון שאינו ראוי לתובעו כמי שאינו ראוי להאמינו. וכיון שאינו ראוי להאמינו כמי שאינו ראוי ליתן לו מעות. וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה. רבי יוסי בירבי בון בשם רב. המלוה את חבירו על מנת שלא תשמיטינו שמיטה אין השביעית משמטתו. והא תנינן. בין נותנן מיכן ועד שלשים יום בין נותנן מיכן ועד עשר שנים. ויש עשר שנים בלא שמיטה. רבי הונא אמר. איתפלגון רב נחמן ורב ששת. חד אמר. במלוה על המשכון. וחרנה אמר. בכותב לו פרוזבול. תני. שלשים יום לא איתי. מהו שלשים [יום] לא איתי. שמואל אמר. המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו עד שלשים יום. עאל רבי יהודה ומר טעמא. קרבה שנת השבע שנת השמיטה. לא היא שנת השבע היא שנת השמיטה. ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. שלא תאמר. כל שלשים יום אין רשאי לתובעו. לאחר ל׳ יום כהשמט כספים הוא לא יגבנו. לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. ולא כן אמר רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב. המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו. אשכח תני רבי ישמעאל. קרבה שנת השבע שנת השמיטה. לא היא שנת השבע היא שנת השמיטה. ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. שלא תאמר. כל שש שנים כרמו לפניו שדהו לפניו ולאחר שש שנים בהשמט כספים הוא לא יגבנו. לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה.