תלמוד ירושלמי מכות פרק א הלכה ג
משנה: אין העדים נעשים זוממים עד שיזומו את עצמן. כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידים שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אילו זוממין. אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן: באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם ייהרגו. רבי יהודה אומר. איסטיסית היא זו אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד: הלכה: אין העדים נעשין זוממין כול׳. רבי בא בר ממל. והוא שנהרג. אבל אם לא נהרג לא. הדא היא דתנינן. אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא. היו עומדין ומעידין עליו שהרג את הנפש בלוד. באו אחרים ואמרו להן. היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בחמשה בחודש בקיסרי. ובאו אחרים ואמרו להן. היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בעשרה בחודש בציפורי. ההורג אינו נהרג שמא עדים זוממין הן. והעדים אינן נהרגין שמא אמת אמרו.
