תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ב הלכה א

משנה: מעשר שיני ניתן לאכילה ולשתייה לסיכה לאכול דבר שדרכו לוכל ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שיני ואין לוקחין בדמי מעשר שיני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין. נתן בתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שיני והשביחו השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שיני שאפייה והשביחה השבח לשיני. זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון. וכל שאין שבחו ניכר השבח לשיני. הלכה: מעשר שיני ניתן לאכילה כול׳. ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה. לשתייה שהשתייה בכלל אכילה. מניין שהשתייה בכלל אכילה. רבי יונה שמע לה מן הדא. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם. מה נן קיימין אם בדם שקרש. והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה. והא תני המחה את החלב וגמעו הקפה את הדם ואכלו הרי זה חייב. מה עבד לה רבי יונה. אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה ושמעה מן הכא. ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא הטעם בפגם הוא. רבנין דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה. כל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים. חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת. אמר לון רבי יוסי אמרין דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו שמא אינו חייב שתים. רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא. שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה פטור. הא אם שתה משקין שראויין לשתייה חייב. לא בשבועה שלא אוכל ניחא. במתניתא דנן מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנין דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. רבי חיננא שמע לה מן הדא. אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי שמע לה מן הכא לא אכלתי באוני ממנו אלא שתיתי. ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה. ברם כמאן דמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה. אית דבעי משמע מן הדא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך. תירושך זה היין. ויצהרך זו סיכה והתורה קראה אותה אכילה. ואינו מחוור. אין תימר במחוור הוא ילקו עליו חוץ לחומה. אמר רבי יוסי בן חנינה אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שיני טהור שנכנס לירושלם ויצא. מניין שאינו מחוור. כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא שלתענוג אסור ושאינה שלתענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש. והא תני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי ואין לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא משני לוין מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה. רבי לעזר בשם רבי סימיי לא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי לחי הוא אסור לא כל שכן למת. אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה. כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל. אין מחייבין אותו לא פת שעיפישה ולא קנובת ירק ולא תבשיל שעיברה צורתו. וכן הוא אם ביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חיטין חיות אין שומעין לו. כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות. אין מחייבין אותו לשתות לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמרין. החושש בשיניו לא יהא מגמא חומץ ופולט אבל מגמא בהן ובולע ומטבל כל צורכו ואינו נמנע. החושש בגרונו לא יערערנו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון וגומע. לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן ולא יסוך יין וחומץ. יין שלמעשר שיני שפיטמו אסור לסוך בו. שמן שלמעשר שיני שפיטמו מותר לסוך בו. מה בין זה לזה. זה דרכו לכן וזה אין דרכו לכן. רבי יודן בעי שמן שלמעשר שיני שנסרח. אמר רבי מנא מכיון שנסרח פקעה ממנו קדושתו. מה צריכה ליה. שביעית אף על פי שנסרח בקדושתו הוא. שמעון בר בא בשם רבי חנינא זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. רבי יעקב בר אידי רבי יוחנן בשם רבי ינאי נותן בין ביד בין בכלי. מה ביניהון מאיסה. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש אינו מאוס. אמר רבי יונה מעשר שיני ביניהון. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מעשר שיני אסור. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שיני מותר. אמר רבי יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במעשר שיני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני. והתני מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה. בתרומה אסור. היא תרומה היא מעשר שיני. מהו כדון. ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. דגים שנתבשלו בקפלוטות שלמעשר שיני והשביחו השבח לפי חשבון. אמר רבי הושעיה דרבי יודה היא. דתנינן רבי יודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה. רבנין דקיסרין בעיין. והיא דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין כילו בצל כילו קפלוט דלא כרבי יודה. מודי רבי יודה בבצל שלהקדש. מודי רבי יודה בבצל שלעבודה זרה. אמר רבי יוחנן כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון. וכל שאין בו הותיר מדה השבח לשיני. רבי שמעון בן לקיש אמר כל שטעמו שבחו ניכר השבח לפי חשבון. וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשיני. מתניתא פליגא על רבי יונתן עיסה שלמעשר שיני שאפייה פת והשביחה השבח לשיני. פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר. מתניתא פליגא על רבי יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שיני והשביחו השבח לפי חשבון. רבי יוסי בשם רבי הושעיה תיפתר שבישל שניהן כאחת. רבי יונה בשם רב הושעיה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן. כלום יש בדגין אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אילו כרגלי שתיהן. אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין. תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים. סברנן מימר עצים אין בהן ממש. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש תבשיל שלמעשר שיני שתיבלו בתבלין של חולין השבח לשני. פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר. והתני תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין שלמעשר שיני לא יצא מעשר שיני מידי פדיונו. על דעתיה דרבי יוחנן והוא שיהא שם הותיר מדה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש והוא שיהא טעם שבחו ניכר.