תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ג הלכה א

משנה: לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלם אבל נותנין זה לזה מתנת חנם. הלכה: לא יאמר אדם לחבירו כול׳. מה בין האומר שנאכלם ושנשתם לאומר לחלק. רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות שלעימעום היא. תמן תנינן האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום שכרו אסור. לקח מן הנחתום מככר בפונדיון לכשילקוט ירקות שדה אביא לך מותר. לקח ממנו סתם לא ישלם לו דמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית. מה בין האומר לקט לי מה בין האומר לקט לי בו. רבי אבין בשם רבי יוסי בן חנינה מהלכות שלעימעום היא. תמן תנינן שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. מה בין האומר הלויני מה בין האומר השאיליני. רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות שלעמעום היא. פיתן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יונתן עוד היא מהלכות שלעימעום היא. אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא מהו מהלכות שלעימעום היא. כך אני אומר במקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועימעום עליה והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים מותרת ועימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא ויש עימעום לאיסור. ופת לא כתבשילי גוים היא. כך אני אומר במקום שאין תבשילי ישראל מצויין בדין הוא שיהו תבשילי גוים מותרין ועימעמו עליהן ואסרום. אלא כן הוא במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא כדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטור. ולא עבדינן כן. תני לא יאמר אדם לחברו בירושלם העל חבית זו שליין ממקום למקום לחלק. אמר רבי לעזר דרבי יודה ודרבי נחמיה היא. מה נן קיימין אם בהוא דאמר ליה הא לך הב לי. דברי הכל אסור. הב לי ואנא יהב לך דברי הכל מותר. אלא כי נן קיימין בהוא דאמר ליה הב לי בריא לי אנא יהב לך. רבי יודה ורבי נחמיה אוסרין שאין ירקות שדה מצויין. ורבנין מתירין שירקות שדה מצויין. משהעלה אותן מהו שיאמר לו טול חלקך ואני חלקי. מהו שיאמר לו טול חבית שליין זו ואנו אוכלין חבית שמן שיש לי שם. אף במעשר בהמה כן. מעשר שיני על ידי שמכירתו מיוחדת את אמר מותר. מעשר בהמה על ידי שאין מכירתו מיוחדת הרי את אמר אסור. לית פשיטא לך דהיא מותר. מהו שיאמר לו העל בהמה וחיה זו ואנו אוכלם בשר שחוטה שיש לי שם.