תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ג

משנה: מערימין על מעשר שיני כיצד אומר אדם לחבירו לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות האלו ופדה לך את מעשר זה. אבל לא יאמר לו כן לבנו ולבתו הקטנים לעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידן כידו. היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות האלו נתונין לך מתנה וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על מעות שבבית. הלכה: רבי אבון אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוסי בר חנינה. חד אמר למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה. וחרנה אמר למה פודין אותו בשער הזול מפני שכתוב בו ברכה. מה נן קיימין אם בשאמר לו צא ופדה לי שלוחו הוא. צא ופדה לך שלו הן. אלא כי נן קיימין בשאמר לו פדה לי משלך פדה לך משלי. ותני כן פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש. אמר רבי יוחנן כל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי חנינא טעמא דרבי יוחנן ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסיף עליו. כדי שיהא הוא ופדיונו משלו. מה נן קיימין אם בגדולה זכת בסימנין. אם בקטנה קטן זכה. אמר רבי יודן בר שלום קומי רבי יוסי תיפתר כמאן דאמר הקטן תורם. אמר ליה ואפילו כמאן דאמר הקטן תורם קטן זכה. על דעתין דרבנין דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור והוא נוטלו. המוציא בידו כמוציא באשפה. אגוז והוא נוטלו צרור והוא משליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור. זכה לעצמו אבל לא לאחרים. רב הונא אמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים. הכל מודין שאין מתנתו מתנה. דכתיב כי יתן איש. מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה דברי חכמים. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הדא דתימר להוציא ממנו בדין אבל להביא קרבן שבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות. ברם כרבנין דהכא (בשם) רבי יוסי בעי מעתה אפילו לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו. רבי יוסי בירבי בון בשם שמואל בר רב יצחק פתר לה בשיטת אפיוטות. דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והתנינן אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. רבנין דקיסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת. תמן תנינן השואל את הפרה ושילחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו. לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר. אמר רבי לעזר תיפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן אפילו תיפתריניה בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה. ותני כן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת אחריו נתחייב לה לשלם כשואל. רבי זעירא שמע לה מן הכא אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שאין ידן כידו. לית הדא אמרה שאין העבד זכה מרבו לאחר. תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו. והתני אשתו. רבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה. רבי חנניה בשם רבי פינחס תיפתר כהדין תנייה דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שיני. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אשתו פודה לו מעשר שיני. והדין תנייה רבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה. בראשונה היו עושין כן במעות. היו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו עושין בפירות. אף על פי כן היו נוטלין אותן ואוכלין אותן. התקינו שיהא מזכה לו אחד מעשרה לקרקע. רבי אינייא בר סיסי סלק גבי רבי יונה אמר ליה אפרוק לך בהדא סילעא. אמר אי בעא מינס נסא חזר ונסתה מיניה. אמר רבי יונה כד שערית דעתיה דאילו נסתה לא הוה אמר לי כלום לפום כן יהבת יתה לה.