תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ה

משנה: המניח איסר ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון אוכל עליו עוד איסר. המניח פונדיון ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר אוכל עליו עוד פלג. המניח איסר של מעשר שיני אוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר. בית שמאי אומרים הכל עשרה ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה. הלכה: תני רבי חייה שני איסרין פונדיון. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון אוכל עליו עוד איסר. שמואל אמר לא מצייא תנייה. אין יסב חד לעשרה צריך למיסב חדא למאת. אין יסב חדא למאת. צריך למיסב חדא לאלף. אין יסב חדא לאלף. צריך מיסב חדא לעשרה אלפין. בית שמי אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה. תני בר קפרא בין בדמאי בין בודאי אחד עשר הן. הורי רבי יודן בירבי שלום כהדא דתני בר קפרא. בית שמאי כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר הנאמן על השיני נאמן על הראשון. אמר רבי יוסי דברי הכל היא עשו אותו כתוספת הביכורים. מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מדמיי אף זה נאכל משם שיני ופטור מן הראשון. אתא רבי חנניה בשם רבי יוסי. דרבי ליעזר היא.