תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ב הלכה א

משנה: היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאינים אוכלין ופטורין. לפיכך אם הכניסו לבתיהן מתקנין ודאי. טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהן אינן מתקנין אלא דמאי. היו יושבין בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאינים אוכלין ופטורין. ובעל השער ובעל החנות חייבים. רבי יהודה פוטר עד שיחזור את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו. הלכה: שמואל אמר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר. אמר רבי יוסי דברי הכל היא. אישתאלית לאילין דבי רבי ינאי. ואמרין נהגין הוינן יהבין אילין לאילין בחקלא ואכלין ולא מתקנין. מיי כדון. כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן המעשרות. מתניתא במקום שרוב מכניסין לבתים אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינן מתקנין אלא דמאי. אם במקום שרוב מכניסין לבתים כדא דתנינן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי. מכיון שאמר טול והכניס כמי שאמר לו אני מעשר על ידיך. אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינו נאמן לומר לו עישרתי ואינו נאמן לומר לו לתוך ביתי אני מכניסן. נתן לו דבר מרובה אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס. נתן לו דבר שאין דרכו להיאכל חי אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס. היה אדם גדול ואין דרכו לוכל בשוק ואמר לו טול אכול כמי שאמר לו טול והכנס. היו שנים לזה אמר לו טול ואכול. ולזה אמר טול והכנס. זה שאמר לו טול ואכול פטור. וזה שאמר לו טול והכנס חייב. אמר רבי יוסי ולאו מתניתא היא. אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין. אמר רבי יונה דברי הכל היא. כאן בדמאי כאן בודאי. צא ולקט לך עשרים תאנים משלי ואני ממלא כריסי משלך הממלא את כריסו פטור. והאוכל במיניין חייב. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא ואין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל ופטור. אמר ליה אין. הכא למה הוא חייב. אמר ליה במצרף. אם במצרף אפילו הממלא את כריסו יהא חייב. ואינו אסור משום חליפין. אמר רבי שמיי אין לו חליפין שלא נתכוון האיש הזה אלא להגס את לבו שיאכל. צא ולקט לך עשרים תאנים משלי אוכל כדרכו והוא פטור. צא ומלא את הכלכלה לא יאכל עד שיעשר. במה דברים אמורים בעם הארץ. אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בעם הארץ. אבל בחבר מתקנן ודאי. שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמר רבי רואה אני את דבריי מדברי רבן שמעון בן גמליאל. מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים. אמר רבי זעירא מדברי שניהן אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. הוון בעיי מימר מאן דאמר שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך הוא לעשר. ומאן דאמר מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל עמי הארץ טבלים וזה חבר צריך הוא לעשר. רבי יונה בעי הכא את עביד ליה חבר. והכא את עביד ליה עם הארץ. אמר רבי יוסי כאן וכאן עם הארץ הוא. אלא בשביל אחד שהוא מתקן הוא נקרא חבר. רבי יוסי בשם רבי ששת רבי לעזר בירבי יוסי בשם רב אבין האומר לחבירו אני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו. תמן תנינן נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב. למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב. אמר רבי לעזר וצריך לעמוד עמו. והכא את אמר הכין. אמר רבי חייה בר אדא כאן בגדול כאן בקטון. רבי חנניה בשם רבי חנינא אפילו תימר כאן וכאן בגדול. כאן וכאן בקטון. תמן באומר לו ערב על ידיי. ברם הכא באומר לו אני מעשר על ידיך. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא באומר לו אני מערב על ידיך שאינו צריך לעמוד עמו. וההיא ילפא מן הדא שאומר לו עשר על ידיי שהוא צריך לעמוד עמו. צא ולקט לך עשרים תאנים משלי אוכל והולך והוא פטור. צא ומלא את הכלכלה. רבי אומר אומר אני שהוא צריך להראות לו את הכלכלה. וכמה הוא שיעור הכלכלה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן סתם כלכלה ארבעת קבין. וגדולה סאה. וקטנה שלשת קבין. רבי יונה בעי למעשרות איתאמרת או למידת הדין. אין תימר למעשרות איתאמרת כל שכן למידת הדין. אין תימר למידת הדין איתאמרת הא למעשרות לא. רבי יוסי פשיטא ליה למעשרות איתאמרת כל שכן למידת הדין. הדא אמרה שביתו טובל לו אבל לא לאחרים. אמר רבי לעזר רבי יודה ורבי נחמיה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלוכל בתוכה חייבת. אמר רבי יוסי הוינן סברין מימר מפליגין רבי נחמיה ורבנין בחצר שהוא בוש לוכל בכולה. הא מקצתה בוש ומקצתה לא בוש לא. מן דאמר רבי לעזר רבי יודה ורבי נחמיה שניהן אמרו דבר אחד הדא אמרה מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב. אמר רבי יוחנן דברי רבי יהודה עשו אותו כייחור שהוא נוטה לחצר. על דעתיה דרבי יוחנן באוכל אחת אחת ובאוכל ברשות הכל ובמשייר. על דעתיה דרבי לעזר אפילו אינו אוכל אחת אחת אפילו אינו אוכל ברשות הכל ולא שייר.