תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ב הלכה ד

משנה: האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאינים שאבור לי בורר ואוכל. באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל. ברימון שאבור לי פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי סופת ואוכל. אבל אם אמר לו בעשרים תאינים אילו בשני אשכולות אילו בשני רימונים אילו בשני אבטיחים אילו אוכל כדרכו ופטור מפני שקנה במחובר לקרקע. השוכר את הפועל לקצות בתאינים אמר לו על מנת שאוכל תאינים הוא אוכל ופטור. על מנת שאוכל אני ובני או שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה. בשעת הקציעה אוכל ופטור לאחר הקציעה אוכל וחייב שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל האוכל מן התורה פטור ושאינו אוכל מן התורה חייב. היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע לא יאכל בלבסים. אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל. המחליף עם חבירו זה לוכל וזה לוכל. זה לקצות וזה לקצות. זה לוכל וזה לקצות חייב. רבי יהודה אומר המחליף לוכל חייב ולקצות פטור. הלכה: רבי יוסי בשם רבי יוחנן מגרגר אחת אחת והולך ואוכל. אמר ליה רבי חייה בר ווא וכן רבי עביד. תני בשם רבי יוסי אבטיח שספת בו אפילו כל שהוא קנייו. רבי יונה בעי אף ברימון כן. למה לי על מנת אפילו שלא על מנת. רבי אבין בשם רבי שמיי לכן צריכה אפילו אמר לו על מנת. תמן תנינן היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו אפילו על כתיפו הרי זה יאכל. ותני כן בידו אוגד ברגליו מקמץ. אפילו על כתיפו טוען. רבי יוסי בירבי יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו ובגופו כדייש מה דייש שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. דייש מה דייש מיוחד שהוא בתלוש אף כל שהוא בתלוש. יצא המנכש בשום ובבצלים והמסמך בגפנים והעודר תחת הזתים. דייש מה דייש מיוחד שגידוליו מן הארץ אף כל דבר שגידוליו מן הארץ. יצא החולב והמגבן והמחבץ. דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו. יצא הבדיל בתמרים והמפרד בגרוגרות והיין משיקפה והשמן משירד לעוקה. דייש מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות. אף כל דבר שלא בא לזיקת המעשרות. יצא הלש והמקטף והאופה. כתיב כי תבוא בקמת רעך. יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר. תלמוד לומר וחרמש לא תניף על קמת רעך. את שיש לו רשות להניף ואי זה זה זה הפועל. איסי בן עקביה אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר מה תלמוד לומר וחרמש לא תניף מכאן שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת מגל. תני רבי שמעון בן יוחי אומר עד איכן דיקדקה התורה בגזל שצריכה לדון בין אדם לחבירו עד כדי הנפת מגל בתוך כן גדולה מלאכה שלא חרב דור המבול אלא מפני הגזל. ופועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל. כתיב לא תחסום שור בדישו. אין לי אלא שור בתלוש ואדם במחובר אדם מהו שיאכל בתלוש. מה אם השור שאינו אוכל במחובר הרי הוא אוכל בתלוש. אדם שהוא אוכל במחובר אינו דין שיאכל בתלוש. תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו. שור בלא תחסום ואין אדם בלא תחסום. שור מהו שיאכל במחובר. מה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל במחובר שור שהוא אוכל בתלוש אינו דין שיאכל במחובר. או מה כאן בלא תחסום אף כאן בלא תחסום. תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו. בדישו אין את חוסמו. אבל חוסמו את במחובר לקרקע. מיכן אמרו קוצץ הוא אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהם דעת. לא צריכא האוכל מן התורה יהא חייב. אמר רבי יונה התורה פטרה אותו. תמן תנינן היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. ותני עלה היה עושה בייחור זה לא יאכל בייחור אחר. ותנינן היה עושה בכלוסין לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע לא יאכל בכלוסין לא כן צריכה אפילו שתיהן בייחור אחד. כתיב כי תבא בכרם רעך. יכול בשאר כל האדם הכתוב מדבר תלמוד לומר ואל כלייך לא תתן. אבל נותן את לכיליו של חבירך. ואי זה זה זה הפועל. ואכלת ענבים. וכי אין אנו יודעין שאין בכרם לוכל אלא ענבים. מה תלמוד לומר ואכלת ענבים. אלא מיכן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. כנפשך. כל דבר שהיצר תאב. כנפשך כל דבר שהוא פטור מן המעשרות. מה את אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור. כנפשך מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו. מיכן היה רבי אלעזר חסמא אומר לא יאכל הפועל יותר על שכרו וחכמים מתירין. מניין שנפשו קרויה שכרו. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה נאמר כאן נפשו ונאמר להלן נפשו דכתיב ואליו הוא נושא את נפשו. מה נפשו האמורה להלן שכרו אף כאן שכרו. שבעך. שלא יהא אוכל ומקיא. שבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים. רשאין הפועלין לטבל פתן בציר בשביל שיאכלו ענבים הרבה. רשאי בעל הבית להשקותן יין בשביל שלא יאכלו ענבים הרבה. רשאי בעל הפרה להרעיבה בלילה בשביל שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה. רשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר בשביל שלא תאכל הרבה בשעה שהיא דשה. רבי אבהו אמר התריגו לבהמין. רבי חנניה מייכלון דבילה. רבי מנא מיכלון איסטפניני. תני רבי חייה אוכל פועל אשכול ראשון. תני אשכול אחרון. רבי שמואל בשם רבי הילא נתנו לסל אסור. אמר רבי יוסי לא כן צריכה בשהיה הוא בוצר ואחר מוליך. אבל אם היה הוא בוצר הוא מוליך בתחילה אוכל משום הילכות מדינה. ולבסוף אוכל משום הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן לגת ובחמור שתהא פורקת. תני מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת. אית תניי תני קוצין תשע ואוכלין אחת. ניחא אוכלין תשע וקוצין אחת. קוצין תשע ואוכלין אחת. אמר רבי אבין שלא תאמר יעשה כלאחר גמר מלאכה ויהא חייב. ניחא לאכל חייב לקצות חייב. אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן. אמר רבי לעזר רבי מאיר ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד. כמה דרבי ליעזר אמר תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן. כן רבי מאיר אמר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן.