תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ג הלכה א

משנה: המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. והפועלין שעמו בזמן שאין להן עליו מזונות. אבל אם יש להם עליו מזונות הרי אילו לא יאכלו. המוציא פועליו לשדה בזמן שאין להן עליו מזונות אוכלין ופטורין. אבל אם יש להן עליו מזונות אוכלין אחת אחת מן התאנה אבל לא מן הסל ולא מן הקופות ולא מן המוקצה. השוכר את הפועל לעשות עמו בזיתים אמר לו על מנת לוכל זתים אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב. לנכש בבצלים אמר לו על מנת לוכל ירק מקרטם עלה עלה ואוכל. ואם צירף חייב. הלכה: הוא עצמו מהו שיאכל. רב אמר הוא אסור לוכל. עולא ברבי ישמעאל בשם רבי לעזר הוא מותר לוכל. רב כרבי מאיר. רבי לעזר כרבנן. רב כרבי מאיר אין כרבי מאיר אפילו בניו ובני ביתו יהו אסורין. אלא רב כרבי ורבי לעזר כרבנין. דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי רבי יוסי בן שאול בשם רבי אין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו דברי חכמים. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי אוכלין על המוקצה בין על מקומו בין שלא על מקומו. מותיב רבי יוסי בן שאול לרבי והתנינן החרובין עד שלא כינסן לראש הגג. אמר ליה לא תתיביני חרובין. חרובין מאכל בהמה הן. על דעתיה דרב מה בין הוא מה בין בניו. הוא על ידי שהוא תלוי במוקצה אסור. בניו על ידי שאינן תלויין במוקצה מותרין. ניחא בניו. ובני ביתו. ואין לה עליו מזונות. כמאן דאמר אין מזונות לאשה דבר תורה. כהדא דתני אין בית דין פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית. אבל ניזונת היא אצל בעלה שביעית. ויעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. הדא אמרה שלא יעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. אפילו כמאן דאמר אין לה עליו מזונות אין לה עליו בית דירה. כהדא דתני אנשים ששיתפו שלא מדעת הנשים שיתופן שיתוף נשים ששיתפו שלא מדעת אנשים אין שיתופן שיתוף. תני וכולן שנכנסו משדה לעיר נטבלו. מתניתא דרבי. דתני הביא תאנים מן השדה לאוכלן בחצירו שאינה משתמרת ושכח והכניסן לתוך ביתו או שהכניסום התינוקות הרי זה מחזירן למקומן ואוכל. לא אמרו אלא שוגג הא מזיד אסור. מאן תניתה רבי. דתני הביא תאנים מן השדה והעבירן לחצירו לאוכלן בראש גגו רבי מחייב רבי יוסי בירבי יהודה פוטר. הוי מאן תנא המעביר תאינים בחצירו לקצות. הא לא לקצות חייב. רבי עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר רבי ורבי יוסי בירבי יהודה היו מכניסין את הכלכלה לאחורי הגנות. ראה אותן רבי יודה בירבי אלעאי אמר להן ראו מה ביניכם לראשונים. רבי עקיבה היה לוקח שלשה מינין בפרוטה בשביל לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסין את הכלכלה לאחורי הגנות. מה לי לאחורי הגנות אפילו הכניסם בחצירו לאוכלן בראש גגו. ולא רבי יוסי בירבי יהודה היא. בגין רבי דהוה עימיה. חמתון חד סבא אמר לון יהבון לי אתון אמרון ליה אין. אמר לון לאבוכון דבשמיא לא יהביתון אלא לי. רבי יוחנן כרבי ורבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בירבי יודה. רבי יוחנן כרבי אפילו דיסבור כרבי יוסי בירבי יהודה חומר הוא בשבת שכן נשרים שנשרו מאיליהן אסורין. רבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בירבי יודה אפילו דיסבור כרבי חומר הוא בחצר בית שמירה דאמר רבי יוחנן מקח בחצר בשבת אינן תורה. רבי אימי בשם רבי שמעון המחוור שבכולן זה חצר בית שמירה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי היו לו שתי חצירות אחת במגדלא ואחת בטיבריא העבירו בזו שבמגדלא לאוכלן בזו שבטיבריא מכיון שהעבירן דרך היתר מותר. אתייא רבי שמעון בן יוחי כרבי יוסי בירבי יודה ורובה מן דרבי יוסי בירבי יודה. מה דאמר רבי יוסי בירבי יודה בעומד במקום פטור. ומה דאמר רבי שמעון בן יוחי בעומד במקום חיוב. מכיון שהעבירן דרך היתר מותר. ורבי אליעזר רובה מן דתריהון דרבי ליעזר אמר מכיון שהתחיל בהן דרך היתר מותר. ניחא לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה כמה דתימר תמן מלקט אחת אחת ואוכל ואם צירף חייב. ואמור אוף הכא כן. אמר רבי יצחק מוקצה עשו אותו כמצורף. תני דבית רבי אוכל כדרכו ופטור. רבי יונה בעי מה נן קיימין אם בששכרו לעשות עמו בזתים כל עמא מודיי שהוא אוכל כדרכו ופטור. ואם ששכרו לעשות עמו בגופן של זיתים כל עמא מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב. אלא כי נן קיימין בששכרו לנכש עמו בזתים. מן דבתרה לנכש בבצלים אמר לו על מנת לוכל ירק מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב. רבי חגיי שאל לחבריא מהו אהן פטור דתנינן הכא אמר ליה משום אוכל עראי בשדה והוא פטור. אמר לון וכא אתינן מתני משום אוכל עראי בשדה והוא פטור אלא משום הבקר שכן אם הכניסו לבית פטור. דתני מצא כלכלה מחופה בעלין אסורה משום גזל וחייבת במעשרות. אסורה משום גזל משום דבר שיש בו סימנין. וחייבין במעשר שעד עכשיו דעת בעלים עליה. עד היכן. עד כדי שיכול לתרום מן המובקר. לא היה יכול לתרום מן המובקר עושה אותה דמים ואוכלה. רבי יונה בעי דמים מהו שיטבלו במקח. או מאחר שהבעלים מוציאין אותה לא נטבלה. רבי מנא בעי הגע עצמך שהיתה נתונה בפיו. לא כמאוס הוא יכול הוא להחזירה. אם אומר את כן לא נמצא אוכל טבל למפריעו הדא אמרה דמים כמקח הן. מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק אסור לוכל ממנה עראי ומתקנה דמאי. במקום שרוב מכניסין לבתים מותר לוכל ממנה עראי ומתקנה וודאי. מחצה על מחצה מתקנה דמאי. מכניסה לבית מתקנה וודאי. רבי יונה בעי דמאי מהו שיטבול לודאי. אם אומר את כן לא נמצאת מקדים. רבי יוסי בירבי בון רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק צריך להתנות ולומר אם מאותה שמכניסין לשוק היא מה שעשיתי עשוי. ואם לאו לא עשיתי כלום. שלא תהא מאותה שמכניסין לבתים ונמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה. מחצה על מחצה בשדה מתקנה דמאי. מכניסה לבית מתקנה וודאי. וחש לומר שמא מאותה שמכניסין לבית היא ונמצאת תרומה גדולה טבולה לתרומת מעשר. אמר רבי מתניה בקורא שם על מעשרותיו. עד כדון דבר שאין לו גורן אבל דבר שיש לו גורן מפרישין תרומת מעשר ואין צריך להפריש תרומה גדולה. כהדא דתני מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורין משום גזל. מפוזרין מותרין משום גזל. בין כך ובין כך חייבין במעשרות ופטורין מתרומה גדולה. שאי אפשר לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה. מעשרות מהיכן ניטלות מן הבית או מן השדה. נישמעינה מן הדא חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפילו בו ביום הכניסן הרי אילו בחזקת מתוקנים. ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. אמר רבי בון בר חייה תיפתר שמת מתוך יישוב. רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף שיזכה בו לעניים. הדא אמרה מן הבית. רבי חייה בר אבא שמע לה מן הכא מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני הדא אמרה מן הבית. רבי אבא מרי שמע לה מן הכא מן הבית זו חלה. הדא אמרה מן השדה.