תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ג הלכה ד

משנה: תאינה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ואם צירף חייב. רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו. עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל. גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכן ברמון וכן באבטיח דברי רבי טרפון. רבי עקיבה אומר מגרגר באשכול ופורט ברמון וסופת באבטיח. כוסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב. סיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין. תאינה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור. עומד בגינה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת ואם צירף חייב. עומדת בארץ ונוטה בחוצה לארץ או עומדת בחוצה לארץ ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר. ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. ובירושלם הכל הולך אחר הנוף. הלכה: תני נותנין לו שהות לפצע בה פעם ראשונה שנייה ושלישית. רבי יונה בשם רבי זעירא שאם ליקט את השנייה בתוך כדי שהות ראשונה נטבלו שתיהן. רבי ירמיה בעי זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה לא הספיקה לירד למטה מאויר עשרה עד שליקט את השנייה נטבלו שתיהן. רבי לעזר בירבי שמעון אומר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו. רבי לעזר בירבי שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן. רבי לעזר בירבי שמעון אזל לגביה רבי שמעון בירבי יוסי בר לקוניא חמוי הוה מזג ליה והוא שתי. מזג ליה והוא שתי. אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס. אמר ליה כמות שהיא אחת. בצונין שתים. בחמין שלש ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכריסי שהיא רחבה. והוה רבי יהושע בן קרחה צווח ליה חלא בר חמרא. אמר ליה למה את צווח לי כן. אמר ליה עד דערקת ואזלת לך ללדוקיא. אמר ליה ולא קוצין כסיחין כסחתי. אמר ליה ולא הוה לילך לך לסוף העולם להניח בעל הגינה שיקוץ את קוצין. נתגלגלה מאיליה מהו מחזרתה כמה דתימר תמן מחזירן למקומן ואוכל. ואוף הכא כן. תמן במחזירן במקום פטור. ברם הכא במחזירן למקום חייוב. מה דמי לה היה עומד בראש התאינה מה את עביד לה כעומד בעיר כעומד בשדה. ייבא כהדא היה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלין שוכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו אינה שכחה. היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלין שוכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה דכתיב בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת. תמן תנינן היה אוכל את האשכול ונכנס מן הגינה לחצר. רבי ליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור. רבי זעירה רבי חייה בשם רבי יוחנן או דרבי טרפון כרבי ליעזר או רבי טרפון עבד עוקצת האוכל מתחילתו. רבי אילא רבי איסי בשם רבי יוחנן או רבי טרפון כרבי ליעזר. או רבי טרפון עבד אכילה שתים שלש אכילות כאכילה אחת. מה טעמא דרבי ליעזר משום שהתחיל בו בהיתר. אמר רבי נתן לא שרבי ליעזר אומר משום שהתחיל בו בהיתר. אלא שרבי אלעזר אומר ימתין עד שיצא שבת או עד שיוציא חוץ לחצירו ויגמור. תני בשם רבי נחמיה חצר שהיא נעדרת הרי היא כגינה אוכלין בתוכה עראי. אמר רבי שמלאי הלכה כרבי נחמיה. תני זרע רובה חייב. נטע רובה פטורה. אמר רב חסדא והוא שנטעה לנוייה של חצר. הדא ילפא מן ההיא. וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא זרע רובה חייבת והיא שתהא נעדרת. וההיא ילפא מן הדא שאם היתה נעדרת שהיא כשירה והוא שעידר רובה. הדא דתימר אוכל כדרכו פטור בעומד בגינה. הן דתימר אוכל אחד אחד פטור ואם צירף חייב בעומד בחצר. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא היתה ניטלת בדוקני. דלמא רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתיבין והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצווח להון סיפרי קיסמי. אמר ליה רבי בא בר כהנא למה את מקנתר לון שאל ואינון מגיבין לך. אמר ליה מהו הדין דכתיב כי חמת אדם תודך שאירית חימות תחגור. אמר ליה כי חמת אדם תודך בעולם הזה. שאירית חימות תחגור לעולם הבא. אמר ליה או נימר כי חמת אדם תודך בעולם הבא. שאירית חימות תחגור בעולם הזה. אמר רבי לוי כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך. אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ירמיה בני אזל לצור צור דוקניתך דהיא טבא מן כלום. תמן תנינן כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. רבי מאיר אומר אף השדות. מה טעמא דרבנין וקם בית אין לי אלא בית מניין לרבות בתי בדין ובורות שיחין ומערות ומרחציות ושובכות ומגדלות. יכול אף השדות. תלמוד לומר בית. מה בית שהוא מיוחד שהוא בית דירה. יצאו שדות שאינן בית דירה. מה טעמא דרבי מאיר וקם הבית אין לי אלא בית מניין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות ומרחציות ושובכות ומגדלות והשדות. תלמוד לומר אשר בעיר. אשר לו חומה פרט לבית הבנוי לחומה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר כותל החיצון הוא החומה. רבי יהודה דרש אשר לו חומה. רבי שמעון דרש אשר לא חומה. אמר רבי חיננא והוא שעלה דרך הנוף אבל אם עלה דרך העיקר כבר קלטו העיקר. מתניתא דבית שמי דבית שמי אומרין הכל כלפנים. תני החזיר את הנוף מבפנים כולו כלפנים. ואית בהן תנייא קדמיא כבית שמי.