תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ד הלכה א

משנה: הכובש השולק המולח בשדה חייב. המכמר באדמה פטור. המטבל בשדה פטור. הפוצע זיתים שיצא מהן השרף פטור. הטוחט זיתים על בשרו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב. המקפה לתבשיל פטור ולקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן. הלכה: אור טובל מקח טובל מלח טובלת תרומה טובלת. שבת טובלת. חצר בית שמירה טובלת. דאמר רבי יוחנן מקח בשבת אינה תורה. רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה. הכובש עד שיכבוש כל צורכו השולק עד שישלוק כל צרכו. נשמעינה מן הדא המהבהב שיבולין באור נטבלו. בלא כך אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור. שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. ויידא אמרה דא המקטף שיבלין לעיסתו לאוכלן מלילות נטבלו לעשותן עיסה לא נטבלו. כבש ושלק שלא מדעת הבעלים תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו רבי יוחנן אמר נטבל ורבי שמעון בן לקיש אמר לא נטבל. אמר רבי יודן תמן איפשר לו [שלא למרח ברם הכא איפשר לו] שלא לכבוש. שלקו ברשות ההקדש פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש נטבל זו תורה וזו אינה תורה. הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו. דברי הכל נטבל. וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש. הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו. דברי הכל נטבל. פדייו וצימקו מהו. אין תימר האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר. רבי ירמיה בעי טיגנו בשדה מהו בלא כך אין האור טובל. אילו איפשר דלא מיתן גביה משח. בעי הוה רבי יוסי בשם כהנא אמר רבי יונה תני רבי חלפתא בן שאול עשה היסב בשדה טובל. אם לא היסב אינו טובל. אין הוא היסב שהוא טובל כל היסב שיש בו יין. קצב להיסב ולא היסב. תני השום והשחליים והחרדל ששחקו בשדה נטבלו עד כדון בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין. שום של חולין ששחקו בשמן של טבל. רבי זעירא רבי חייא בר אשי בשם רב אשכול שסחטו לכוס נטבל. לתמחוי לא נטבל. בלא כך אין האור טובל. תיפתר בתבשיל צונין. לקדירה חייב. אמר רבי ל‍עזר לקדירה ריקנית היא. מתניתין לא אמרה כן אלא המקפה לתבשיל פטור. לקדירה חייב. מפני שהוא כבור קטן.