תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ה הלכה א

משנה: העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע מתוך שלו פטור. לקח במחובר לקרקע פטור. לקט לשלח לחבירו פטור. רבי לעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא מהן נמכרין בשוק הרי אלו חייבין. העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן. בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אילו כנטועין בשדה. הלכה: העוקר שתלים מתוך שלו כו׳. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש רבי עקיבה היא. דתנינן תמן נוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי רבי עקיבה. רבי חייה בשם רבי יוחנן דברי הכל היא. מודין חכמים לרבי עקיבה בשתלים. מה בין חטים מה בין שתלים. חטין גמר מלאכה שתלים אינן גמר מלאכה. מודי רבי עקיבה לחכמים בלפת וצנונות שהן פסידין. וחיטין אינן פסידין. חיטין יש להן גורן אחרת. אילו אין לו גורן אחרת. לקט לשלח לחבירו פטור. רב אמר הוא אסור לוכל. רבי שמי אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שמירה כרבי מאיר. אמר רבי מנא מתניתא אמרה כן לקח במחובר לקרקע פטור. הא בתלוש חייב. מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן לא רבי מאיר. רבי חייה בשם רבי יוחנן דרבי יודה היא. ותני כן רבי יודה אומר בשם רבי לעזר בן עזריה אף השולח לחבירו עטנין ושתלין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר. שכן דרך בני אדם משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו. רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. חברייא בעיי ניחא עם הארץ חשוד. חבר חשוד. אמר רבי יוסי וכי עם הארץ גבי תרומה לאו כחבר הוא. אלא כיני נהגו בני אדם להיות משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו. ולאו שנייא בין לזרע בין להבקר בין לחוצה לארץ. תמן תנינן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. וכא את אמר הכין. תמן הוא מבקיר על הכל ברם הכא הוא מבקיר על הגידולין. והא תנינן חוץ לארץ. שנייה היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין. כה לא שנייא בין לעיקר בין לגידולים. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר טבל בטל ברוב ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין הטבל בטל ברוב ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו. או נימר מה פליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה. אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב. התיב רבי בא בר כהן קומי רבי יוסי והא תנינן כיוצא בו זיתי מיסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף. עינבי בציר עם ענבי עוללות. ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא. אמר רבי מנא קיימתיה בשמן זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקוף. אמר רבי מנא לא שנו אלא לזרע הא לוכל פטור. רבי חייה בשם רבי יוחנן לא שנייה בין לזרע בין לוכל חייב מפני שהוא גורנן. אמר רבי חנינה מפני שהוא מכניסן מן השיני לעני ומן העני לשיני. רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש מאי איכפלה שבת גבי מעשרות. לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת. אמר רבי זעירא לרבי אבהו חמי מה אמר. לא אמר אלא מאי איכפלה שבת גבי מעשרות. הא שביעית איכפלה שאם היה רוצה בהשרשתן שהן אסורין משום ספחין. ואם לאו מותרין משום ספחין. אמר רבי מיישא לרבי זעירא ודא היא דרובה אילו תנא בצל יד יחידי יאות. השרישו בקופה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין לא עלו מידי טומאתן. השרישו בעלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמיאין עלו מטומאתן. בחזקתן ואת אמר עלו. רבי יוסי בשם רבי לא התורה ריבת בטהרת זרעין מה טעמא כי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. תני לא יתלוש. עבר ותלש. אית תניי תני חייב. אית תניי תני מותר. מאן דאמר אסור מתיר. מאן דאמר חייב פטור. ניחא דלא צורכה דלא מותר. רבי שמעון בן לקיש אמר חייב.