תלמוד ירושלמי נדרים פרק ב הלכה א

משנה: אילו נדרים מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר כעבודה זרה כנבילות כטריפות כשקצים כרמשים כחלת אהרן וכתרומתו מותר. האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל ראשו לכך. קונם שאיני ישן שאיני מדבר שאיני מהלך האומר לאשתו קונם שאיני משמשך הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן שאיני מדבר שאיני מהלך אסור. הלכה: אילו נדרים מותרין כול׳. ליי. אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא ליי. תני דבית רב פליג. מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל. תלמוד לומר לא יחל דברו. שלא יעשה דבריו חולין. הוון בעיי מימר. כגון הקרבן בשבועה. הא בשאר כל הדברים לא. אתא מימר לך. אפילו בשאר כל הדברים. לאסור אסר על נפשו. אית תניי תני. על נפשו לא על אחרים. אית תניי תני. אפילו על אחרים. הוון בעי מימר. מאן דמר. על נפשו לא על אחרים. לוסר נכסיו של אחרים. ומאן דמר. אפילו על אחרים. לוסר נכסיו על אחרים. הא ניכסי אחרים עליו לא. האומר לאשתו הרי את עלי כאימא. ביאתך עלי כביאת אימא. כבשר אימא. לא אמר כלום. אמר הככר הזה עלי כביאת אימא. מהו. נישמעינה מן הדא. האומר לאשתו. קונם איני משמשיך. רב אמר. אסור. ושמואל אמר. מותר. מה מקיים שמואל בלא יחל דברו. כאילו בל יחל דברו. רב כדעתיה. תניי דבית רב פליג. מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור כדי שלא תהא נודר ומבטל. תלמוד לומר לא יחל דברו. שלא יעשה דבריו חולין. שבועה שלא אישן שלשה ימים. מלקין אותו וישן מיד. שבועה שלא אוכל שלשה ימים. ממתינין אותו עד שיאכל ומלקין אותו.