תלמוד ירושלמי נדרים פרק ב הלכה ג

משנה: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. הלכה: יש נדר בתוך נדר כול׳. רבי יוסי בעי. שבועה שבועה שבועה שלא אוכל. ואכל. אמר רבי יוסי בירבי בון. נישמעינה מן הדא. שבועה שלא אוכל ככר זה. שבועה שלא אוכל. שבועה שלא אוכל. ואכל. אינו חייב אלא אחת. מפני שאמר זו. הא אם לא אמר זו חייב על כל אחת ואחת. אבימי אחוי דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות. בעי חיפה מיבדקוניה. היו לפניו חמשה ככרים ואמר. שבועה שאוכל ככר זו. וחזר ואמר. שנים אילו. וחזר ואמר. שלשה אילו. וחזר ואמר. ארבעה אילו. וחזר ואמר. חמשה אילו. ואכל את הראשון מהו. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה. אינו חייב אלא אחת. מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה. מיכן ואילך כמיחל שבועות על האיסרין. ואין שבועות חלות על האיסרין. חזר ובדקיה. היו חמשה ככרים ואמר. שבועה חמשה ככרים האילו. וחזר ואמר. ארבעה אילו. וחזר ואמר. שלשה אילו. וחזר ואמר. שנים אילו. וחזר ואמר. אחד זה. ואכל את כולן. אמר ליה. אינו חייב אלא אחת. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אילו מי שאמר. שבועה שאוכל חמשה. ואכל ארבעה. שמא אינו פטור. אמר רבי יוסי. מסתברא כאחוי דחיפה באחריתא. ודחיפה בקדמיתא.