תלמוד ירושלמי נדרים פרק ב הלכה ד

משנה: סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל. כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם שלשמים נדר אסור אם שלעבודה זרה נדר מותר. ואם סתם אסור. הרי עלי כחרם אם בחרם שלשמים אסור ואם שלכהנים מותר ואם סתם אסור. הרי עלי כמעשר אם במעשר בהמה נדר אסור ואם שלדגן מותר ואם סתם אסור. הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר אסור ואם שלגורן מותר ואם סתם אסור דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלישכה. סתם חרמים ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים. הלכה: סתם נדרים להחמיר כול׳. הוון בעי מימר. מלוח לעולם. הא לשעה לא. אמר רבי יודן. מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מליח כיין נסך. הדא אמרה מלוח לשעה מלוח הוא. אי זהו מלוח לשעה. כיי דתני. כיצד הוא עושה. נותן את האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי. שנייא היא. שאם משהא הוא אותן שהן נמלחין. ויידא אמרה דא. דמר רבי חייה בר אבא הנוטל זתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח ואוכל. הדא אמרה. מלוח לשעה מלוח הוא. הרי עלי כתרומה. אם כתרומת הלשכה נדר אסור. הא בתרומת תורה מותר. ואם שלגורן מותר. הא בתרומת תורה אסור. הכא את אמר. אסור. והכא את אמר. מותר. נישמעינה מן הדא. כחלת אהרן וכתרומתו מותר. הא כתרומת תורה אסור. וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת. שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. אבל אם היו מכירין סתם אסור. סתם חרמין ביהודה מותרין ובגליל אסורין. שאין בני גליל מכירין חרמי כהנים. אבל אם היו מכירין סתמן מותר. הכא את אמר. מותר. וכא את אמר. אסור. אמר רבי אלעזר. תרין תניין אינון. אמר רבי ירמיה. חד תניי הוא. כמאן דמר סתם חרמין לבדק הבית. ברם כמאן דמר סתם חרמים לכהנים. אפילו בגליל יהא מותר. רבי יוסי בשם רבי הילא. בגליל על ידי שרגילין בחרם עכן את אמר. אסור. וביהודה על שאינן רגילין בחרם עכן את אומר. מותר.