תלמוד ירושלמי נדרים פרק ג הלכה ב

משנה: נדרי הבאי אמר אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. נדרי שגגות כיצד אמר אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל וששתה שאיני אוכל ושאיני שותה ושכח ואכל ושתה. אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהיכת את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה. ראה אותן אוכלין תאינים ואמר להן הרי הן עליכם כקרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים. בית שמאי אומרים הן מותרין ומה שעמהן אסורין. ובית הלל אומרים אילו ואילו מותרין. הלכה: נדרי הבאי וכו׳. איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים. אלא כן אנן קיימין בראייה אחת. והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה מאה עשרים ריבוון. אלא אכן אנן קיימין בראייה אחת. והא חיויה דשבור מלכא בלע גמלין בלע קרונין. כד בעו מקטלוניה מלון פחלין שלגמלין תבן ויהבון בון גומרין ובלעון ומית. אמר רבי יהודה בר פזי. אנא חמית משך דחיוי עבד אורי על עומני מססטולא. אמר רבי שמואל בר יעקב. אנא חמית משך דחיוי סליק בדיויין [ד]מלכותא. שמואל אמר. במרובע. אין תימר בשאינו מרובע. למה לי גדול. אפילו קטון. אמר רבי מתנייה. לית אורחיה דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא. תדע לך שהוא כן. דתנינן גמל פורח באויר. ניתני עכבר פורח באויר. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה. והתנינן. גופה שלבהרת כגריס האיטלקי מרובע. אמר רבי ביסנה. כל גרמא דא דלית הוא מרובע. ולמה תנינן מרובע. ירבענה הוא. והוא כנעה. מלי קיטרין. והא ארכובה דעילא. עגיל הוא מלמטה. אית דבעי מימר. לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות. ותני כן. מרובע באוכלין. אין מרובע בבריות. שוא ושקר שניהם נאמרו בדיבור אחד. מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. זכור ושמור שניהם בדבור אחד נאמרו. מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. מחלליה מות יומת ושני כבשים בני שנה תמימים נאמרו בדיבור אחד. מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. ערות אשת אחיך לא תגלה יבמה יבא עליה שניהן נאמרו בדיבור אחד. ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר וכל בת יורשת נחלה שניהן בדיבור אחד. גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז שניהן בדבור אחד נאמרו. וכן הוא אומר אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו. וכתיב הלא כה דברי כאש נאום יי וכפטיש יפוצץ סלע. שבועת שוא. בשנשבע לשנות את הידוע לאדם. שבועת שקר. בשנשבע ומחליף. אי זהו שוא ואי זהו שקר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. ידוע לשנים זהו שבועת שקר. לשלשה זהו שבועת שוא. רבי הילא בשם רבי אלעזר. אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבועת שוא היא. מה נפק מן ביניהון. שינה בו בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן אינו לוקה. על דעתיה דרבי לעזר לוקה. התרו בו משום שבועת שקר. על דעתיה דרבי יוחנן לוקה. על דעתיה דרבי לעזר אינו לוקה. רבי בא בשם רב יהודה. אפילו ביעה ומרגליתא. והן אפילו. אלא כגון ביעה ומרגליתא. תני. כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות. והתני. שבועות הבאי אסורות. רבי ירמיה בשם רבי פדת. כאן במעמידין וכאן בשאינן מעמידין. אמר רבי בא. אפילו תימא. כאן וכאן במעמידין כאן וכאן בשאין מעמידין. כאן במיחל שבועה על נכסיו. שבועת נכסיי עלי. נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה. כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרות. עוד הוא כמיחל שבועה על נכסיו. שבועת נכסיי עליי. נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה. חזקיה אמר. ההן דמישתבע על תריי דינון תריי לוקה משום שבועת שוא. רבי חגיי בשם רבי שמעון בן לקיש. ההין דחמא מיטרא נחית ומר. בלי קורי בריקשון. לוקה משום שבועת שוא. רבי חוניא רבי יעקב בר אבון בשם רבי שמואל בר נחמן. עשרים וארבע בולייות היו ביהודה וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא שלאמת. דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. תמן תנינן. שבועה שלא אוכל ככר זו. דבר שאילו בנדרין אסור ובשבועות מותר. לא הדא אמרת אלא על הדא. אחד דברים שלעצמן ואחד דברים שלאחרים. אמר רבי בא בשם שמואל. שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה. ונמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר. אשכח תני על תרתיהון. זה חומר בשבועות מבנדרין. ששגגת שבועות אסורה ושגגת נדרין מותרת. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי בא רבי עקיבה להוסיף על דברי בית הלל. כיי דתנינן תמן. עד שבא רבי עקיבה ולימד שנדר שהותר מכללו הותר כולו. אמר ליה. מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר. נדר שבטל מקצתו בטל כולו. כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כל שכן. רבי יוסי בשם רבי הילא. משם נדר טעות. שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר.