תלמוד ירושלמי נדרים פרק ג הלכה א

משנה: ארבעה נדרים התירו חכמים נידרי זירוזין ונידרי הבאי ונידרי שגגות ונידרי אונסין. נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. והלה אמר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהן רוצין בשלשה דינרין. רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו ואמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. הלכה: ארבעה נדרים התירו חכמים כול׳. וכל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין. כתיב וידבר משה אל ראשי המטות. תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין נדרי העם. רב יהודה בשם שמואל. לא יחל דברו. הוא אינו מוחל דברו. הא אחר עושה דברו חולין. ואי זה זה. זה חכם שמתיר נדרו. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. נשבעתי ואקיימה. פעמים שאינו מקיים. רבי יהושע אומר. אשר נשבעתי באפי. באפי נשבעתי. חוזר אני בי. וכל הנדרים חכמים הם שהם מתירים. ותנינן. ארבעה נדרים התירו חכמים. רבי לעזר בשם רבי חייה רובה. אילו אינן צריכין היתר חכם. רב ושמואל תריהון אמרין. אילו הן צריכין היתר חכם. התיב איסי. והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מיכן. אמר ליה שמואל. חגר עליה מותנא. מתניתא פליגא על איסי. אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם. פתר לה. כל הנדרים צריכין פתח ממקום אחר ואילו פתחן בצידן. אמר רבי זעירא. הדא דאת אמר בשאינן מעמידים. אבל אם היו מעמידין צריכין היתר חכם. הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד. מאחר שבטל אצל זה יבטל זה. תלמידוי דרבי חייה בר לולייני אמר רבי יודן. שאילו היה אומר זה בסלע. וזה אומר ליתן לו בשלש. וזה אומר בשקל. מעמיד. מאחר שביטל דינר זה על זה יבטל עוד דינר אחר אצלו ויתנו לו בשנים. אמר רבי אמי. מאן תנא נידרי זירוזין. רבי טרפון. דו פתר לה במעמידין. אמר רבי בא. תיפתר דברי הכל שאין מעמידין. אין תימר במעמידין. ניתני. רבי אליעזר בן יעקב ורבי טרפון שניהן אמרו דבר אחד. אית תניי תני. הרוצה. אית תניי תני. אף הרוצה. מאן דמר. הרוצה. מסייע לרבי בא. מאן דמר. אף הרוצה. מסייע לרבי אמי. רבי פדת בשם רבי יוחנן. מאן תנא נידרי זירוזין. רבי טרפון. כיני מתניתא. כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. בשלא התנה. אבל אם התנה אף על פי שאינו זכור. בנדרים. אבל בשבועות תניי בנדרים ואין תניי בשבועות. כהדא דתני. שבועת הדיינין כתניין שבליבינו לא כתניין שבלבבכם. אמר רבי יודה. כתניין שבליבו הוא משביעו. ולמה הוא מתנה עמו. מפני ההדיוטות שלא יאמרו. יש תניין בשבועות. תני רבי חנניה קומי רבי מנא. והא כתיב כי את אשר ישנו פה. מה את שמע מינה. אמר ליה. מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי אף אנו אין בליבינו תניי.