תלמוד ירושלמי נדרים פרק ג הלכה ט

משנה: קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערילי ישראל ואסור במולי אומות העולם. קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות האולם. שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים שנאמר כי כל הגוים ערילים וכל בית ישראל ערלי לב. רבי ישמעאל אומר גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. רבי יוסי אומר גדולה מילה שהיא דוחה שבת החמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה. רבי נחמיה אומר גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים. רבי אומר גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר כה אמר יי אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. דבר אחר גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר הנה דם הברית אשר כרת יי עמכם על כל הדברים האלה. הלכה: אמר רבי יוחנן בר מרייה. כתיב ביום ההוא כרת יי ברית את אברם לאמור וגו׳ עד ואת בריתי אקים את יצחק וגו״ שלש עשרה בריתות. ביום השמיני ימול. אפילו בשבת. מה אני מקיים מחלליה מות יומת. אף במילה. מה אני מקיים בשמיני ימול. חוץ מן השבת. תלמוד לומר וביום. אפילו בשבת. בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה. בתורה. דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותיי. וכתיב ראו כי יי נתן לכם את השבת. בנביאים. דכתיב וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו וגו׳. וכתיב ואת שבתותי חיללו מאוד. בכתובים. דכתיב ועל הר סיני ירדתּ וכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם וגו׳. אמר רבי אלעזר בירבי אבונא. מצוות שבת מלא. להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה והמילה דוחה אותה. משל לשני מטרניות שהיו באות זו על גב זו ואין את יודע אי זו גדולה מחבירתה. זו שהיא יורדת מפני חבירתה את יודע שחבירתה גדולה ממנה. עבודה זרה קשה מכולם. וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה. אמר רבי יודה בר פזי. חילול השם קשה מכולן. הדא הוא דכתיב ואתם בית ישראל כה אמר יי אלהי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו וגו׳. ועל ידי שנתעצל משה במילה ביקש המלאך להורגו. ההוא דכתיב ויפגשהו יי ויבקש המיתו. אמר רבי יוסי. חס ושלום לא נתעצל משה במילה אלא שהיה דן בעצמו ואומר. אם למול ולצאת סכנה היא. ואם לשהות הקדוש ברוך הוא אמר לו. לך שוב מצרימה. אלא על ידי שנתעצל בלינה קודם המילה. ההוא דכתיב ויהי בדרך במלון. אמר רבן שמעון בן גמליאל. חס ושלום. לא ביקש המלאך להרוג למשה אלא לתינוק. בוא וראה. מי קרוי חתן. משה או התינוק. אית תניי תני. משה קרוי חתן. ואית תניי תני. התינוק קרוי חתן. מאן דמר. משה קרוי חתן. חתן. דמים מתבקש מידך. ומאן דמר. התינוק קרוי חתן. חתן. בדמים את עומד לי. ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו׳. רבי יודה ורבי נחמיה ורבנין. חד אמר. לרגליו שלמשה. וחרנה אמר. לרגליו שלמלאך. וחרנה אמר. לרגליו שלתינוק. מן דמר. לרגליו של משה. הילך גזי חובך. מן דמר. לרגליו של מלאך. הילך עבד שליחתך. מן דמר. לרגליו של תינוק. נגעה בגוף התינוק. וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשתי מילות. אחת לפריעה ואחת לציצין. ימול בשר ערלתו. אף על פי שיש שם בהרת. מה אני מקיים השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו׳. אף במילה. מה אני מקיים ימול בשר ערלתו. בזמן שאין שם בהרת. תלמוד לומר. בשר. אף על פי שיש שם בהרת. על דעתיה דרבי יונה דאמר. מצות עשה דוחה את מצות לא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה. ניחא. על דעתיה דרבי יוסה דאמר. אין מצות עשה דוחה למצות (ב)לא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה. מכיון דכתיב בשר ערלתו כמי שהיא כתובה בצידה.