תלמוד ירושלמי נדרים פרק ד הלכה א

משנה: אין בין המודר הנייה מחבירו למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאלינו נפה וכברה ורחים ותנור. אבל משאיל לו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש. מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. הלכה: אין בין המודר הנייה מחבירו כול׳. הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור. ולא ממאכל נדר. אמר רבי שמעון בן לקיש. כיני מתניתא. אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו. תניי דבית רבי כן. המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילינו נפה וכברה ריחים ותנור. תני. אבל משאילו כוסות וקערות ותמחויין. שאינן מהנין את האוכל אבל מכנסין את האוכל. לפסים וקדירות אסור. לטחון ולדרוך אסור. לקצור צריכא ולבצור צריכה. הניית מהו. תני אבל משאילו קורדום. הוינן סברין מימר. בקורדום שלבקעי. תיפתר בקורדום שלמכוש. ולית שמע מינה כלום. רבי אבונא אמר. רבי ירמיה בעי אהן יוסטה מכיון די מרחק וחשר בה קמחא אסיר מישאל ליה. רבי בא בשם רבי זעירא. שהוא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר. רבי בון בר חייה בעי. מעתה אסור להשאיל לו מעות. שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר. רבי אבינא אמר. רבי ירמיה בעי. אילין קוזמידייא דאית עליהון אסיר מישאל לון.