תלמוד ירושלמי נדרים פרק ד הלכה ג

משנה: ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו. ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכות ואגדות ולא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא. וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותן. ולא יזון את בהמתו בין טמיאה ובין טהורה. רבי אליעזר אומר זן את הטמיאה ואינו זן את הטהורה. אמרו לו מה בין טמיאה לטהורה. אמר להן שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו והטמיאה נפשה וגופה לשמים. אמרו לו אף הטמיאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים. הלכה: ותורם את תרומתו כול׳. המתקן פירותיו שלחבירו שלא מדעתו טובת הניית מעשרותיו של מי. רבי אבהו אומר. שלמתקן. רבי זעירא אמר שלבעל הפירות. רבי זעירא כדעתיה. דאמר רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש. הפריש קרבן נזיר וקרבן מצורע של חבירו המתכפר הוא שעושה (תרומה). מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. ותורם תרומתו ומעשרותיו שלחבירו לדעתו. פתר לה בשלא יהא לו טובת הנייה בהן. כתיב ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים. מה אני בחינם אף אתם בחינם. יכול מקרא ותרגום כן. תלמוד לומר חקים ומשפטים. חקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם. ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום. וכן חמיי מתנייתא נסבין אגריהון. אמר רבי יודן בירבי ישמעאל. שכר בטילן הן נוטלין. אמר רבי זעורא. מדבריהן זן את עבדיו ואינו זן את עבדו. הוון בעיי מימר. מאן דמר. הטהורה נפשה לשמים וגופה שלו. וזו הואיל וגופה ונפשה לשמים זן את עבדו. מאן דמר. שאם ירצה הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים. וזו הואיל וגופה שלו ואינו מוכרה לגוים ואינו מאכילה לכלבים זן את עבדו. אשכח תני. זן את עבדו.