תלמוד ירושלמי נדרים פרק ה הלכה ג

משנה: המודר הנייה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד אסור אין לו בהן תפיסת יד מותר. האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס ושדך שאני לוקח מת או מכרן לאחר מותר. קונם לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או מכרן לאחר אסור. הלכה: כמה היא תפיסת יד. למחצית ולשליש ולרביע. ביתך זה. משם מה אתה תופשו. משם ביתך זה. נפל ובנאו הוא. לית ליה. נישמעינה מן הדא. האומר ליורשיו. תנו בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו. ונפל. יורשין חייבין לבנותו. תמן תנינן. האומר לבנו. קונם שאת נהנה לי. אם מת יירשנו. בחיי ובמותי. מת לא יירשנו. [והתני. בחיי. אם מת יירשנו. במותי. אם מת יירשנו.] מה בין להוא דאמר חדא חדא להוא דאמר תריי תריי. רב ירמיה ורבי יוסי [בן חנינה] תריהון אמרין. קונם הניית נכסיי אילו עלי בחיי ובמותי. מכיון שאמר. אילו. אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. אמר רבי יוסי. תנינן בנדרים מה דלא תנינן בשבועות. קונם לביתך שאיני נכנס. שדך שאיני לוקח. מת או שמכרו לאחר מותר. לבית זה שאיני נכנס. שדה זו שאיני לוקח. מת או שמכרו לאחר אסור. מפני שאמר. זה. הא לא אמר. זה. אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה.