תלמוד ירושלמי נדרים פרק ה הלכה ו

משנה: המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו לאחר משם מתנה והלה מותר בה. מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר ממנו הנייה והיה משיא את בנו ואמר לחבירו הרי החצר והסעודה נתונין לך במתנה והן בפניך עד שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה. אמר לו אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמים. אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. אמר לו לא נתתה לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשי. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה. הלכה: המודר הנייה מחבירו כול׳. אמר רבי יוחנן. ניכר הוא זה שהוא תלמיד חכם. שמונים זוג שלתלמידים היו לו להלל הזקן. גדול שבהן יונתן בן עוזיאל. והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי. פעם אחת חלה ונכנסו כולן לבקרו. עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר. אמר להן. היכן הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות. אין צריך לומר הגדול שבכם. אמרו לו. הרי הוא בחצר. אמר להן. יכנס. כיון שנכנס אמר להן. להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא. ואמר רבי יוחנן. ניכר זה שהוא תלמיד חכם. אמר רבי יוסי בירבי בון. אכין הוה עובדא. יונתן בר עוזיאל הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתבן לשמי. מה עשה שמי. מכר מקצת והקדיש מקצת ונתן לו מתנה את השאר ואמר. כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש ואחר כך יוציא מיד זה. רבי ירמיה בעי. מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים. כיני מתניתא. כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה.