תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה א

משנה: הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדירה דק ומותר בעבה. ומותר בביצה טרמיטן ובדלעת הרמוצה. הלכה: הנודר מן המבושל כול׳. מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. דתנינן. היה מבשל את השלמים או שולק. וקרייא שהצלוי קרוי מבושל. ויבשלו את הפסח וגו׳. אין תימר שלא כהלכה. רבי יונה בוצרייא אמר כמשפט. מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל. והתנינן. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. אמר רבי יוחנן. הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. אמר רבי יאשיה. הלכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפיק מן ביניהון. קונם יין שאיני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון. על דעתיה דרבי יאשיה מותר. אף רבי יאשיה מודה שאסור. לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרין. רבי חייה בר בא אמר. רבי יוחנן אכיל חליטא ואמר. לא טעמית מזון בהדא יומא. והא תנינן. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. פתר לה רבי יאשיה דאמר. הילכו בנדרים אחר לשון תורה. ומניין שכל הדברים קרויין מזון. רבי אחא בר עולא אמר. ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה תלמוד לומר ומזון. אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר מן המעושן. מהו שיהא מותר במטוגן. מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בה מי טבריה. רבנין דקיסרין שאלון. מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים. מהו שיהא בו משום תבשילי שבת. מהו שיהא בו משום בשר בחלב. מהו שיטבל למעשרות. הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר בתבשיל. רבי בא רב יהודה בשם דבית רב אסי. חביצא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משם עירובי תבשילין. רבי יוסי בירבי בון בשם רב חונה. כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משם עירובי תבשילין. הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר בעבה. נישמעינה מן הדא. אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה. מה אם תבשיל שהוא נאסר בצלוי ובשלוק מותר בעבה. מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק אינו דין שיהא מותר בעבה. ויש קל וחומר בנדרים. אלא כיני. תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק אסור בעבה מבושל. מבושל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה. תני. אסור בהטריות רכות. שכן דרך הרופא לוכל פתו בהן. אמר רב חסדא. אסור בביצה מגולגלת. שכן דרך החולה לוכל פתו בה. ומותר בביצה טרומיטא. רופיטון. ובדלעת הרמוצה. אמר רבי חנינה כמין דלעת מרה והן ממתקין אותה ברימצא.