תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה ג

משנה: מן המליח אינו אסור אלא מן המליח שלדג. מליח שאיני טועם אסור בכל המלוחים דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין תפילין בין חיין בין מבושלין ומותר בטרית טרופה ובציר. הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס. הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס. הלכה: מן המליח אינו אסור אלא במליח שלדג כול׳. הוון בעיי מימר. מלוח לעולם. הא לשעה לא. אמר רבי יודן. מן מה דתנינן. הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך. הדא אמרה. מלוח לשעה מלוח הוא. אי זהו מלוח לשעה. כהדא דתני. כיצד הוא עושה. נותן האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי. שנייא היא. שאים משהא הוא אותן הן נמלחין. מן מה דאמר רבי חייה בר זבדא. הנוטל זתים מן המעטן טובל אחת אחת במלח ואוכל. הדא אמרה. מלוח לשעה מלוח הוא. תני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. אמר. קונם דג שאיני טועם. אסור בגדולים ומותר בקטנים. דגים שאיני טועם. אסור בין בגדולים בין בקטנים. דגה שאיני טועם. אינו אסור אלא בכלכיד. אי זהו קטן ואי זהו גדול. ייבא כיי דמר רבי זעירא. כל נון דנא אכיל פחות מן ליטרא כילכיד אנא טעים. והכא כן. ומותר בטרית טרופה. הא בשאינה טרופה אסור. רבי ירמיה אמר. זעירה בעי. לית הדא פליגא על רבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. לית אורחיה דבר נש מימר לחבריה. זבין לי נון. והוא זבין ליה כלכיד. רבי אבין שמע ליה מן דבתרה. הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס. הא כשאינה טרופה אסור. רבי [ ] אמר רבי זעורה בעי. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה. זבון לי טרי. והוא זבין ליה צחנא. תמן קריין ליטריתא צחנה.