תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה ד

משנה: הנודר מן החלב מותר בקום ורבי יוסי אוסר. ומן הקום מותר בחלב. אבא שאול אומר. הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפילה. הלכה: הנודר מן החלב מותר בקום כול׳. מהו בקם. חלבא מקטרא. מה טעמא דרבי יוסי. שם אביו קרוי עליה. על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר ביין מבושל. חמרא מבשלא. זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משם רבי יהושע. כל דבר שיש לו מתירין. כגון טבל ומעשר שיני והקדש והחדש. לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם. וכל שאין לו מתירין. כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם. נתנו להן חכמים שיעור מין במינו. שלא במינו בנותן טעם. אילין נדרין מה את עביד להון. כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין. מסתברא מיעבדינון כדבר שיש לו מתירין. דתנינן תמן. שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו. אמרו. אינו עיקרו אלא מיכן ולהבא. ודאי מתניתא עבד לון כדבר שאין לו מתירין. דתנינן תמן. גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין. אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומות חוצה לארץ והמדומע והביכורין גידוליהן חולין וגידולי גידולין הקדש. ומעשר שיני חולין יפדה אותן בזמן זרעם. ותני עלה. במה דברים אמורים. בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן. בצל שלכלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור. שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. ודא מתניתא עבד לון כדבר שיש לו מתירין. דתנינן תמן. שהנודר ונתערב באחר. אם יש בו בנותן טעם אסור. תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיש לו מתירין.