תלמוד ירושלמי נדרים פרק ט הלכה א

משנה: רבי ליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. וחכמים אוסרים. אמר רבי צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים. מודין חכמים לרבי אליעזר בדבר שבין אדם לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. הלכה: רבי אליעזר אומר. פותחין לאדם כול׳. רבנין אמרין. חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו. רבי ליעזר אומר. פעמים מעמיד ופעמים אינו מעמיד. מודה רבי ליעזר לאחר מיתה שאינו מעמיד. הכל מודין בכבוד רבו שאינו מעמיד. דתנינן ומורא רבך כמורא שמים. אם כן אין נדרים. לא יהו נדרים. והכתיב וידבר משה אל ראשי המטות. תלה הפרשה בראשי המטות. שיהו מתירין את נדריהן. אם אומר את כן נמצאת עוקר פרשת נדרים מן התורה. רבי ירמיה בעי. את אומר. פותחין לו בכבוד אביו ואמו. דברים שבינו לבין המקו׳ם אל יפתחו לו בכבוד המקו׳ם. מעתה דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו. ודכוותה יפתחו לו בכבוד דברים שבינו לבין המקו׳ם. אי זהו כבוד המקו׳ם. כגון סוכה שאיני עושה. לולב שאיני נוטל. תפילין שאיני נותן. והיינו כבוד המקו׳ם. משמע ליה דלנפשיה הוא מהני. כהדא אם צדקת מה תתן לו. אם חטאת מה תפעל בו. אמר רבי ינאי. כל השומע ליצרו כאילו עובד עבודה זרה. מאי טעמא. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. זר שבקרבך אל תמליכהו עליך. רבי שמעון בן לקיש פתח. אילו היית יודע שהנודר כאילו נותן קולר על צוארו נודר היית. לקסטורייה שהיתה עוברת וראה קולר פנוי והכניסה את ראשה לתוכו. לאסור אסר על נפשו. כמה דאת אמר והוא אסור בזיקים. רבי יונתן פתח. אילו היית יודע שהנודר כבונה במה והמקיימו כמקריב עליו נודר היית. וקשיא. עבודה זרה בסקילה והנדרים בלא תעשה ואת אמר אכן. לית לך אלא כיי דמר רבי ינאי. כל השומע ליצרו כילו עובד עבודה זרה. רבי יצחק פתח. אילו היית יודע שהנודר כילו נוטל חרב ודוקרה בליבו נודר היית. יש בוטה כמדקרות חרב. רבי חנינה דציפורין בשם רבי פינחס. כמדקר אין כתיב אלא כמדקרות חרב. לאחד שנדר מן הככר. ווי דייכול ויי דלא ייכול. אין אכיל עבר על נידריה. אין לא אכיל חטי על נפשיה. כיצד הוא עושה. הולך אצל חכם והוא מתיר נדרו. ולשון חכמים מרפא. רבי דימי בשם רבי יצחק. לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים. לאסור אסר. רבי יוחנן פתח ותהי. ואילולי דו תהא הו אתי. ותהות לה כנולד הוא. אמר רבי הילא. התהות מצויה. כהדא רבי שמעון לא מצא פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני גליל. אית דאמרין. רבי שמעון בן אלעזר הוה נסיב ליה מכא ומוקים ליה הכא. נסיב ליה מכא ומוקים ליה הכא. עד דאוקמיה גו שמשא מפלי מנוהי. אמרין ליה. אילו היית יודע דההן סבא עבד לך כן נודר היית. אמר לון. לא. ושרא ליה. אמרון. מנא לך הדא. אמר להן. משרת מאיר הייתי בברחו שנים. ואית דאמרי. מקלו שלרבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעת. רבי ירמיה שרי נדרא ומקיים ליה. אין משום דהוא חשש להוא דשרי ליה לא ידעין. אין משום שאין היצר תאב אלא דבר שאסור לו ולא ידעין. רבי ירמיה כד לא הוה בעי מידון אמר. עייני כהייא. ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. הקיש ריבים לנגעים. מה נגעים לכל מראה עיני הכהן. אף ריבים לכל מראה עיני הכהן. רבי מנא נדר מן חמרא דאבוהי. אתא אבוהי סלק לגביה. אמר ליה. אילו היית יודע דאנא מצטער נודר היית. אמר ליה לא. ושרא ליה. מה אנן קיימין. אם באומר. הנייתי על אבא. הדא היא דמר רבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. כופין את הבן שיזון את האב. אלא כי נן קיימין באומר. הניית אבא עלי. רבי מנא נדר וסלק לגבי רבי שמי. אמר ליה. אילו היית יודע שהבריות רחקין מינך. דאת נדרן. נדר הויתה. אמר ליה לא. ושרא ליה.