תלמוד ירושלמי נדרים פרק ט הלכה ב

משנה: ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד. וחכמים אוסרין. כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהוא משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. קונם לבית הזה איני נכנס ונעשה בית הכנסת. אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר. רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. הלכה: ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד כול׳. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. ממשה למד רבי אליעזר שפתח לו הקדוש ברוך הוא בנולד. אמר לו הקדוש ברוך הוא. אילו היית יודע כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך נודר היית. וכי מתים היו. והלא דתן ואבירם היו. אלא שירדו מנכסיהם. אמר רבי ירמיה. הדא דאת אמר עד שלא נשאו ונתנו בדברים כבנולד הם. חייליה דרבי יוסי מן הדא. זו טעות טעה נחום המדי. מה טעה. שפתח להן בנולד. אמר להן נחום המדי. אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב נודרין הייתם להיות נזירין. אמר רבי זעורה. הכין הוה צריך מימר לון. לא הייתם יודעין שניבאו לכם נביאים הראשונים בזמן שבית המקדש קיים שעתיד ליחרב. לא הוה כנולד. אמר רבי הילא. עוד הוא בנולד. יכלין הוון מימר. ידעין הוינן אלא דהוינן סברין דמילייא רחיקין. החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעיתים רחוקות הוא ניבא. ואתייא דרבי ירמיה כרבי זעירא ודרבי יוסי כרבי אילא. דתנינן תמן. אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. עד כדון שבנייה לשם כנסת. בנייה לשם חצר והקדישה מהו. נישמעינה מן הדא. קונם לבית זה שאיני נכנס. ונעשה בית הכנסת. הדא אמרה. שבנייה לשם חצר והקדישה מהו. אימתי היא קדושה. מיד או בשעת תשמיש. נישמעינה מן הדא. העושה תיבה לשם ספר ומטפחות לשם ספר. עד שלא נשתמש בהן ספר מותר להשתמש בהן הדיוט. משנשתמש בהן ספר אסור להשתמש בהן הדיוט. ומה אילו שנעשו לשם ספר אינן קדושות אלא בשעת תשמיש. זו שבנייה לשם חצר לא כל שכן. אילו עשאן לשם חולין והקדישן קדשו.