תלמוד ירושלמי נדרים פרק יא הלכה ד

משנה: קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר. שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר. רבי עקיבה אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. רבי יוחנן בן נורי אמר יפר. שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. הלכה: קונם שאיני עושה על פי אבא כול׳. תמן תנינן. המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. המותר. רבי מאיר אומר. הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר. חולין. רבי שמעון בן לקיש אמר. במותר חמש סלעים פליגין. דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן. אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. רבי יוחנן אמר. במותר לאחר מיתה פליגין. דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות. אבל במעלה לה מזונות דברי הכל קידשו. וכא אינו יכול להפר. רבי מאיר אומר. אינו צריך להפר. רבי יוחנן הסנדלר אומר. שלה. רבי עקיבה אומר. שלה. רבי יוחנן בן נורי אומר. שלו. רבי עקיבה אומר. יפר. אמר רבי בא. בשאסרה מעשה ידיה מלעשות עד ה̇ סלעים הוא כופה. מיכן ואילך אינו כופה. שמתיירא שמא תעשה יתר ונמצאת נהנית מן האסור. לפום כן רבי עקיבה אמר. יפר שלו. אמר רבי הילא. איפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות. עד ה̇ סלעים כופה. מיכן ואילך אינו כופה. שמתיירא שמא תעדיף כל שהוא ונמצא נהנה מן האסור. לפום כן. רבי יוחנן בן נורי אמר. יפר. אמר רבי הילא. טעמא דרבי יוחנן בן נורי שמתוך שיודע שאם מגרשה היה אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה.