תלמוד ירושלמי נדרים פרק יא הלכה ג

משנה: קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה ובפיאה. קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו על כרחה. כהנים אילו ולויים אילו נהנין לי יטלו אחרים. הלכה: קונם שאיני נהנה לבריות כול׳. אמר רבי יוחנן. כיני מתניתא. ויכולה היא להנות בלקט בשכחה ובפיאה. תני. ובמעשר עני. לית כאן מעשר עני. מעשר עני ניתן בזכייה ואילו בעזיבה. רבי יוסי בן חנינה אמר. אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן אמר. אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. מאי טעמא דרבי יוסי בן חנינה. ואיש את קדשיו לו יהיה. ורבי יוחנן אמר. לא יהיה. יתנם לכל מי שירצה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בירבי חנינה. קונם כהנים ולויים נהנים לי. יטלו על כרחו. פתר לה באומר. אי איפשי ליתן מתנות כל עיקר. תדע שהוא כן. דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי. יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. אמר הוא ישראל לישראל. הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה ברוצה ליתנו לשנים ובן בתו אחד מהן. אמר לו. הא לך סלע ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעורה. כהן לישראל. רבי אוסר. מה רבי יוסי אמר. רבי חזקיה בשם רבי אחא אמר. הכין אגיבון. על דעתיה דרבי יוסי בר חנינה כהן לישראל למה הוא אסור. לא מפני מראית העין. אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. ועוד מן הדא. הכהנים והלוים והמסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן חילל. ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר ראשיה בשוחד ישפוטו. והמקום מביא עליהן שלש פורעניות. לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. המקדיש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל. פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן.