תלמוד ירושלמי נדרים פרק י הלכה א

משנה: נערה מאורסה אביה ובעלה מפרין נדריה. היפר האב ולא היפר הבעל היפר הבעל ולא היפר האב אינו מופר ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. הלכה: נערה מאורסה כול׳. כתיב אם היה תהיה לאיש. מה אנן קיימין. אם בנשואה. כבר כתיב אם בית אשה נדרה. ואם בפנויה. כבר כתיב ואשה כי תדר נדר ליי. מה תלמוד לומר ואם היה תהיה לאיש ונדריה עליה. ואי זו זו. זו נערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. עד כדון בנדרים שנדרה משנתארסה. נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונדריה עליה. לרבות את הנדרין שבא בידה מבית אביה. תני בשם רבי לעזר. אם היה תהיה לאיש. בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר. חברייא אמרי. יאות אמר רבי לעזר. וקשיא על דרבי לעזר. מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה. יתומה שמת אביה מי מיפר לה. הבעל מיפר. וקשיא על רבנין. אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר לה. נכנסה לרשותו לא כל שכן. מה מקיימין רבנן ונדריה עליה. מה אנן קיימין. אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה. כבר נראה לאב ולבעל להפר. אלא כי נן קיימין בנדר שנדרה עד שלא מת אביה ומת אביה והיא בוגרת. מנן לרבי לעזר נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. בין איש לאשתו. עד כדון בבעל. באב. בין אב לבתו. מה מקיימין רבנין בין איש לאשתו. ולא שבינה לבין אחרים. בין אב לבתו. לא שבינה לבין אחרים. ולית לרבי לעזר כן. אית ליה. כולה מתמן אית ליה. בין איש לאשתו. לא מה שבינה לבין אחרים. בין אב לבתו. ולא שבינה לבין אחרים. ואין צריך לומר שיקיים אחד מהן. איתא חמי. היפר האב אין מופר. ואת אמר הכין. לא על הדא אתאמרת אלא על הדא. היפר האב את חלקו. לא הספיק הבעל להפר עד שמת. האב מיפר חלקו שלבעל. אמר רבי נתן. זו דברי בית שמי. אבל דברי חכמים אין צורך להפר בשלא הקם. אבל אם הקם אינו יכול להפר. את אמר. האב מיפר חלקו שלבעל. ביקש להקם אמר. מוקם ליך סתם. מוקם ליך סתם. מופר לך חלקו שלבעל. פשיטא דא מילתא. לא היפר האב את חלקו ועברה על נדרה. לוקה. היפר האב ולא היפר הבעל מהו שתלקה. או מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנת אצל האב אינה לוקה. ניחא כמאן דאמר. אין מיתה. ברם כמאן דאמר. יש מיתה בהפרה. מיתה כהפרה היא. וכן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה לוקה. תני. היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת. הבעל האחרון מיפר לה חלקו שלראשון. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.