תלמוד ירושלמי נדרים פרק י הלכה ח

משנה: הפר נדרים כל היום. שיש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד. נדרה בלילי שבת מיפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך. נדרה עם חשיכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא הפר משחשיכה אינו יכול להפר. הלכה: הפר נדרים כל היום כול׳. תני רבי יוסי ביריבי יודה ורבי לעזר בירבי שמעון אומרים. הפר נדרים מעת לעת. מה טעמון דרבנין. מיום אל יום. מה טעמיה דרבי יוסה בירבי יודה. ביום שמעו. מה מקיימין רבנין טעמיה דרבי יוסה בירבי יודה ביום שמעו. תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. מה מקיים רבי יוסי בירבי יודה טעמון דרבנן מיום אל יום. תיפתר שנדרה בתחילת לילי שבת ונשתתק וחזר לדיבורו. על דעתיה דרבי יוסי בירבי יודה נותנין לו כ̇ד̇ שעות. על דעתון דרבנין אין לו אלא אותו היום בלבד. נשתתק וחזר לדיבורו. על דעתיה דרבי יוסי בירבי יודה מצרפין לו כ̇ד̇ שעות. על דעתון דרבנין לעולם הוא מיפר והולך עד שיחזור לדיבורו. לפני שקיעת החמה שעה אחת. עוד אינו יכול להפר. מופר לך במנחה. מופר לעולם. מוקם לך במנחה. מוקם לעולם. מופר לך עד המנחה. כאומר. מופר ליך מן המנחה ולמעלה. תמן תנינן. מפירין נדרים בשבת. תני. בין נדרים שהן לצורך השבת בין נדרים שאין לצורך השבת. ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת. הא שלא לצורך השבת לא. זקן שהוא יכול להפר למחר. וכרבי יוסי בירבי יודה וכרבי לעזר בירבי שמעון דאמרי. הפר נדרים מעת לעת. אפילו נדרים שהן לצורך השבת לא יפר. תיפתר דברי הכל שנדרה בתחילת לילי שבת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הבעל שאמר. אין כאן נדר אין כאן שבועה. לא אמר כלום. וזקן שאמר. מופר ליך בטל ליך. לא אמר כלום. אלא זה כהילכתו וזה כהלכתו. הבעל אמר. מופר ליך בטל ליך. והזקן אומר. אין כאן נדר אין כאן שבועה. אמר רבי יוחנן. ראשונים היו נשאלין. מהו שישאל אדם על הקמתו. היך עבידא. נדרה אשה ושמע בעלה ולא היפר לה. פשיטא שאינו מיפר לה לעניין הבעל. מהו שיפר לה לעניין הזקן. מה אנן קיימין. אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן. אלא כי נן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים. [ולאו מתניתא היא. אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים.] ולא רבי יודה היא. תני בשם רבי יודה רבי חייה תני לה בשם חכמים. מהו להתיר נדרים בלילה. ומה אם נדר הבעל שכתוב בהן ביום הרי הוא מיפר בלילה. נדרי זקן שאין כתוב בהן ביום לא כל שכן. מהו להתיר על ידי התורגמן. נישמעינה מן הדא. רבי בא בר זוטרא איתעביד תורגמן דרבי יוחנן בחדא איתא דלא הוות חכמה מישמע סוריבטין. תני. אין נשאלין נדרים אלא עטופין ויושבין. והנשאל יושב. והשואל צריך להיות עומד. מן הדין ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. אין לי עומדין אלא נידונין. שואל הלכות. אגדות מניין. תלמוד לומר עמדו ועמדו. רבי אחא בר פפא סלק מישרי נדרא דרבי אימי. איחר בעמידה כדי לומר. אין כאן נדר. רבי מנא סלק מישרי נדרא דגמלייל דקונתיה. איחר בעמידה כדי לומר. אין כאן נדר אין כאן שבועה. רבי מנא סלק מישרי נדרא דגמליאל בר בריה. אמר ליה. לא תיעביד לי כמה דעבדת לסבי. אלא תיב לך ואנא קיים לי. רבי זעירא רב יהודה ירמיה בר אבא בשם רבי שמואל. שלשה שיודעין לפתוח מתירין כזקן. סברין מימר. במקום שאין זקן. רבנין דקיסרין. אפילו במקום שיש שם זקן. אמרין קומי רבי יסא. רב הונא ראשי מטות. מאן אינון ראשי מטות. רב הונא ראש לראשי המטות. מהו למנות זקינים לדברים יחידים. נישמעינה מן הדא. רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך בעא גבי בריה מומי בכורות. אמר ליה. איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אמר רבי יוסי בירבי בון. כולא יהב ליה. לדון יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי. מן דדמך בעא גבי בריה מומין שבסתר. אמר ליה. איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אף על גו דתימר. ממנין זקינים לדברים יחידים. והוא שיהא ראוי לכל הדברים. כהדא. רבי יהושע בן לוי מני לכל תלמידוי. והוה מצטער על חד דהוה גבי בעייניה ולא הוה יכיל ממניתיה. ומני יתיה לדברים יחידים. הדא אמרה. הראוי לדבר אחד ראוי לכל הדברים. ושאינו ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אינו ראוי. מהו למנות זקינים לימים. נישמעינה מן הדא. דרבי חייה בר אבא אתא לגביה רבי לעזר. אמר ליה. פייס לרבי יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא דאיקר דאיפוק לפרנסתי לארעא ברייתא. ופייסיה וכתב ליה. הרי ששלחנו לכם אדם גדול שלוחינו וכיוצא בנו עד שיגיע אצלינו. רבי חזקיה רבי דוסתי רבי אבא בר זמינא ומטו בה בשם רבי דוסתי סבא. אכן כתב ליה. הרי שלחנו לכם אדם גדול. שאינו בוש לומר. לא שמעתיו. מהו להתיר בפלונס. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מתירין בפלונס. רבי יהושע בן לוי התיר בפלונס. רבי הונא בשם רבי ירמיה. במקום שאין טלית. אמר רבי יוסי בירבי בון. בנדרים הקלים.