תלמוד ירושלמי נזיר פרק א הלכה ב

משנה: הריני מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה הרי זה נזיר. וכל דיקדוקי נזירות עליו. הריני כשמשון בן מנוח. כבעל דלילה. כמי שעקר דלתות עזה. כמי שניקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון. נזיר עולם הכביד את שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם ניטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון הכביד את שערו אינו מיקל ואם ניטמא אינו מביא קרבן טומאה. הלכה: הריני נזיר מן החרצנים כול׳. כיני מתניתא. או מן החרצנין או מן הזגין או מתגלחת או מטומאה. אם אמר בכולן נזיר. כרבי יהודה עד שיזכיר ווים. ברם לרבי מאיר אפילו לא הזכיר ווין. הריני נזיר ונזיר. נזיר שתים. דהוה יכיל מימר. הריני נזיר. הריני נזיר נזיר. שתים. הריני נזיר אחת ושתשוב. נזיר ארבע. אמר רבי יוסי בירבי בון. כהם שמנה. כמותם שש עשרה. כמוכוס. טטרגון ארבע. טריגון שלש. דיגון שתים. הריני. יד לנזירות. הרי עלי. יד לקרבן. רבי לעזר בשם רבי הושעיה. תופשין אותו משום יד לקרבן. רבי בון בר חייה בעי. אמר. לא אוכל לך. תופשין אותו משום יד לשבועה. אמר רבי יוסי. אורחיה דבר נשא מימר. שבועה לא אוכל לך. דלמא לאוכל לך שבועה. אמר רבי מתנייה. אורחיה דבר נשא מימר. קנתה דכולבה. דילמא כולבה דקנתא. לא נזרתי. מותר. כבר הויתי נזיר. הרי זה אסור. רבי בון בר חייה בשם רבי אבינה רבי אימי בשם רבי יוסי בר חנינה. האומר. הריני מיץ שלערלה. לא אמר כלום. חברייא אמרין. מחלוקת כרבי שמעון. דתנינן תמן. שבועה שלא אוכל. ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים. חייב. ורבי שמעון פוטר. אמר רבי זעירא. בכולל נחלקו. אבל בפורט כל עמא מודויי שאין שבועות חלות על איסרין. וכאן בכולל אנן קיימין. אמר רבי יודן. כאן בנדרים כאן בשבועות. נדרים חלין על איסורין ואין שבועות חלות על האיסורין. כשם שכינוי נזירות כנזירות כך כינוי שמשון כשמשון. היי דין אינון כינויי שמשון. אמר רבי אבינא. שמשוך שמשור שמשוץ. מן הכא הכביד שערו. רבי. דמר רבי ירמיה משום רבי אמי. דברי רבי. נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חודש. דברי חכמים. פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום פעמים שהוא מגלח אחת לשנים עשר חודש. רבי הילא בשם רבי אסי. אמרה כן. הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים. הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר. אין זה מגלח אחת לשלשים יום. אלא אחת לשנים עשר חודש. ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום. האומר. הרי עלי נזירות בשערות ראשי ובעפר הארץ ובחול הים. אמר רבי זעירא. בסתם חלוקין. מה נן קיימין. אם באומר. מלא שערי. כל עמא מודויי שמגלח אחת לשלשים יום. אם באומר. כמיניין שערות ראשי. כל עמא מודויי שמגלח לאחר שנים עשר חודש. אלא כי נן קיימין. באומר. בשיער. רבי אומר. מלא ראשי. ורבנין אמרין. באומר. כמיניין שערות ראשי. וכאן למה למה אין האיש נודר. שאינו אלא כמזרז עצמו מן האסורין. ועוד מן הדא. הוסיף רבי יודה. אם אמר. כמלקטי קייץ וכשיבלי שמיטה וככוכבים שברקיע. הרי זה נזיר עולם ומגלח אחד לשלשים יום. אין תימר רבי יהודה כרבנין. כרבי הוא הוסיף רבי יודה. אבשלום נזיר עולם הוה ומגלח אחת לשנים עשר חודש. מאי טעמא. משום נזירות. ויידא אמרה על רבנין שהוא מגלח אחת לשלשים יום. הדא היא דתנינן. הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה. בודקין אותו. ותני עלה. שהוא מגלח אחת לשלשים יום. והא אמרת. שהוא מגלח אחד לשנים עשר חודש. מנה ו̇ חדשים וניטמא מונה עד ו̇ חדשים או חוזר ומונה י̇ב̇ חודש. השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שעברו עליו שנים שלשה ימים וניטמא. רבי מני בעי. מכיון שלא קידש שערו ברם מי מתירו לגלח. הריני נזיר לאחר ב̇ ימים. נזיר עולם נזיר מכבר. מאחר שיש בידו לגלח נזיר. הריני נזיר לאחר ב̇ יום. נזיר עולם מכבר. מאחר שיש בידו לגלח נזיר. או מאחר שאילו ניטמא ואין לו מהיכן לסתור אינו נזיר. הריני נזיר לאחר שלשים יום. נזיר שמשון נזיר מכבר. אמר רבי חיננא. מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון. מה טעמא. כן יעשה על תורת נזרו. את שנזירותו תורה. יצאת נזירות שמשון שאינה תורה. ניטמא. אינו מביא קרבן טומאה. לא אמר אלא אינו מביא קרבן טומאה. הא ללקות לוקה. מתניתא דרבי יודה. דתני בשם רבי יודה. נזיר שמשון מטמא למתים. שכן היה שמשון עצמו מיטמא למתים. רבי שמעון אומר. אמר. כשמשון. לא אמר כלום. שלא חלה נזירותו מפיו עליו. מאי טעמא. כפי נזרו. את שנזירותו חלה מפיו עליו. יצא נזירות שמשון שלא חלה מפיו עליו אלא מפי הדיבר. מאי טעמא. כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן.