תלמוד ירושלמי נזיר פרק ב הלכה א

משנה: הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן. הלכה: הריני נזיר מן הגרוגרות כול׳. אמר רבי יוחנן. טעמא דבית שמי משום שהוציא נזירות מפיו. רבי שמעון בן לקיש אמר. משום כינויי כינויין. אמר רבי יודה בן פזי. קרייא מסייע לרבי שמעון בן לקיש. כה אמר יי כאשר ימצא התירוש באשכול וגו׳. תורה קראת לאשכול תירוש. ובני אדם קורין לגרוגרת תירוש. משום כינויי כינויין. מה נפק מביניהון. אמר. הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. על דעתיה דרבי יוחנן נזיר. על דעתיה דריש לקיש אינו נזיר. הריני נזיר מן הככר. על דעתיה דרבי יוחנן נזיר. על דעתיה דרבי שמעון אינו נזיר. מן הככר. לא אמר כלום. רבי עוקבא בעא קומי רבי מנא. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש. דתנינן תמן. הרי עלי מנחה מן השעורין. יביא מן החיטים. ומר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש. שהוציא מנחה מתוך פיו. וכא הוא אמר אכן. אית ליה הכין ואית ליה הכין. אית ליה משום שהוציא נזירות מפיו. ואית ליה משום כינויי כינויין. תדע לך שהוא כן. דתנינן. אמר. אמרה פרה זו. כלום אמרת. לא משום שהוציא נזירות מתוך פיו. וכא. משום שהוציא נזירות מתוך פיו. כל הלשונות משמשין לשון נזירות חוץ מלשון קרבן. כל הלשונות משמשין לשון קרבן חוץ מלשון נזירות. אמר לאשכל. [כלוי] אני ממך. פרוש אני ממך. מנוע אני ממנו. הריני נזיר ממנו. הרי זה נזיר. הרי עלי קרבן. לא אסרו עליו אלא לשם קרבן. אמר לככר. כלוי אני ממנו. פרוש אני ממנו. מנוע אני ממנו. הרי הוא עלי קרבן. לא אסרו עליו אלא לשם קרבן. הריני נזיר ממנו. הרי הוא נזיר. אהן מנוע משמש לשון נזירות ולשון קרבן. אהן אשכול אית ביה נזירות ואית ביה קרבן. אמר לאשכול. כלוי אני ממנו. בא לאוכלו אומר לו. לדמים קדוש. פריו ובא לאוכלו אומר לו. לא נזיר אתה. כל הלשונות משמשין לשון חילול חוץ מלשון תמורה. כל הלשונות משמשין לשון תמורה חוץ מלשון חילול. אמר לקדשי מזבח. הרי זה תחת זה. תמורת זו. חליפי זו. הרי זו תמורה. זו מחוללת על זו. אינה תמורה. אמר לקדשי בדק הבית. הרי זו תחת זו. חליפי זו. נתפשה בדמים. תמורת זו. לא נתפסה בדמים. תני רבי הושעיה. חליפי זו. תמורת זו. לא אמר כלום. אהן משמש לשון חילול ולשון תמורה. אילין קדשי מזבח אית בהו חילול ואית בהו תמורה. קדשי בדק הבית שקדם הקדישן את מומן הרי זו תחת זו. בא להקריב תמימה אומרים לו. לדמים קדשה. בא לוכל בעל מום אומרים לו. לתמורה קדשה. והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. אמר רבי יצחק בר לעזר. מכיון שהוא יודע שכל המימר לוקה אף הוא לא עלת על דעתו להמיר. כל הלשונות משמשין לשון ערכין חוץ מלשון דמים. כל הלשונות משמשין לשון דמים חוץ מלשון ערכין. אמר לאדם. עילויין עלי. סידורו עלי. שומו עלי. ערכו עלי. נותן את ערכו. דמיו עלי. נותן את דמיו. אהן שום משמש לשון ערכים ולשון דמים. אהן אדם אית ביה ערכים ואית ביה דמים. אמר לאדם. שומו עלי. אם היה נאה נותן את דמיו. אם היה כאור נותן את ערכו. בית שמי אומרים. נדור ונזור. ובית הלל אומרים. אינו נדור ואינו נזור.