תלמוד ירושלמי נזיר פרק א הלכה ה

משנה: הריני נזיר מיכן ועד מקום פלוני. אומדין כמה ימים מיכן ועד מקום פלוני. אם פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמיניין הימים. הריני נזיר כמיניין ימות השנה. מונה נזירות כמיניין ימות השנה. אמר רבי יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת. הלכה: הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני וכו׳. מה נן קיימין. אם כמיניין ימות החמה. ש̇ס̇ה̇ נזיריות כמיניין ימות החמה. ואם כמיניין ימות הלבנה. ש̇נ̇ד̇ נזיריות כמיניין ימות הלבנה. אם כמיניין ימות השנה צריכה. תני בשם רבי יודה. ראוי היה זה למיתה אלא שתלת לו נזירותו. מתניתא דרבי יודה. חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת. ולא היה המקום מספיק על ידם חטא והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת. רבי שמעון אומר. חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר. שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. חטא זה על עצמו שמנע עצמו מן היין. ואתייא דשמעון הצדיק ברבי שמעון. דתני. אמר שמעון הצדיק. מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא פעם אחד. שעלת אחד אלי מדרום וראיתיהו דמות יפה עינים וטוב רואי קווצתיו תלתלים. ואמרתי לו. בני. מה ראית להשחית השער הנאה הזה. נימא לי. רבי. רואה היתי בעירי. והלכתי למלאות את הניאב מים. וראיתי את הבוביא שלי בתוך המים. ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם. אמרתי לו. רשע. מה אתה מפחד בדבר שאינו שלך. עלי להקדישך לשמים. וחבקתיו ונשקתיו על ראשו ואמרתי לו. בני. כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל. עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר להזיר ליי. רבי מנא בעי. למה לי כשמעון הצדיק אפילו כרבי שמעון. לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו. לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו. סבר שמעון. בני אדם מתוך הקפדתן הן נודרין. ומכיון שהן נודרין מתוך הקפדן סופו לתהות. ומכיון שהוא תוהא נעשה קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה. וזה מתוך יישוב נדר. ופיו וליבו שוין.