תלמוד ירושלמי נזיר פרק ב הלכה ח

משנה: הפילה אשתו אינו נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. חזרה וילדה הרי זה נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם הראשון בן קיימא הראשונה חובה וזו נדבה ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה. הלכה: הפילה אשתו אינו נזיר כול׳. וחש לומר שמא בן קיימה הוא. אמר רבי יוחנן. דרבי יודה היא. דרבי יודה אמר. ספק נזירות מותר. אמר ליה. לא אמר רבי יודה אלא לבסוף. אבל לכתחילה אוף רבי יודה מודיי. אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. כל עמא מודיי. איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי. אהן הוא בתחילה. אם מ̇ ואם נ. אהן הוא בסוף. רבי יוסי בירבי בון אמר. איתפלגון רבי חייה בר בא ורבי שמואל בר רב יצחק. כל עמא מודיי. איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי. אהן הוא בתחילה. אם מ̇ ואם נ. ההנו בסוף. מה פליגין. אם אחת אם שתים. רבי חייה בר בא עבד ליה כבסוף. רבי שמואל עבד ליה כבתחילה. רבי מנא. אם אחת אם שתים צריכה לרבי שמואל בר רב יצחק. הוא כבתחילה הוא כבסוף.