תלמוד ירושלמי נזיר פרק ב הלכה ט

משנה: הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן משלים את שלו אחר כך מונה את של בנו. הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו. הלכה: הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן כול׳. רבי יוסי בעי. אמר. הריני נזיר לשלשים יום אילו ולשלשים יום אילו. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. ולא מתניתא היא. מניח את שלו ומונה את שלבנו. לא אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה. נזירותו לנזירות בנו לא דמיא. אלא אמר. הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום. רבי לעזר ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין. השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שתהא קרבן מגלח. נזיר שניטמא. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בן חנינה. תמן הוא אמר. טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המיניין. נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה מן המיניין. וכא לא כטמא מת שנזר הוא. ולא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המיניין. שהוא זקוק לו להביא קרבן טומאה. ולא נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המיניין. שאינו זקוק להביא קרבן טומאה. וכא הואיל והוא זקוק להביא קרבן טומאה השביעי שלו עולה מן המיניין. שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן. ניטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה. הפריש קרבנותיו קדשו. לא חשין להדא דתני רבי חייה. קרבנו ליי על נזרו. שיקדום נזרו לקרבנו. לא שיקדום קרבנו לנזרו. רבי יודה בעא קומי רבי יוסי. ותקדום נזירותו לנזירות בנו. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הרי זה עולה לאחר ל̇ יום. מכרה בתוך ל̇ יום מכורה והקדישה קדשה. אמר. לא באומר. הרי זו. דילמא באומר. הרי עלי. והאומר. הרי אני. כאומר. הרי עלי. תני רבי חייה. נזיר לאחר עשרים יום נזיר מעכשיו למאה יום. הרי זה מונה עשרים יום ומפסיק וחוזר ומונה עוד ל̇ יום וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונה.