תלמוד ירושלמי נזיר פרק ג הלכה ב

משנה: מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד והשנייה יום ששים ואחד. ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא. זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המניין. הלכה: מי שנזר שתי נזיריות כול׳. השלים נזירותו הראשונה ובא להישען על השנייה. לא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשנייה. עלת לו שנייה ראשונה. מה נן קיימין. אם באומר. הריני נזיר שתים. נדר שבטל מחציתו בטל את כולו. אם באומר. הריני נזיר ל̇ יום אילו ל̇ יום אילו. לא בדא עלת לו שנייה ראשנה. אלא כי נן קיימין באומר. הריני נזיר ונזיר. באומר. אילו לנזירות. אבל אם אמר. אילו לנזירותי ואילו לנזירות אחרת לא בדא עלת לו שנייה ראשונה. אמר רבי לעזר. השלים נזירותו לראשונה. מכיון שהביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה שנייה. רבי יעקב בר אחא פקיד לחברייא. אין שמעתון מילה מרבי אלעזר הוון ידעין דרבי יוחנן פליג. עד שיביא כל קרבנותיו. כרבנין. ברם כרבי שמעון אפילו לא הביא אלא קרבן אחד. הפריש שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת. הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה או שהביא שלזו בזו ושלזו בזו לא יצא. הא לקדש קדשה. לא כן תני רבי חייה. קרבנו ליי על נזרו. שיקדום נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו. שנייא היא שעומד בנזירותו. ניחא שנייה ראשונה. ראשונה שנייה. אמר רבי יודה. והדא מסייעא לרבי אלעזר. לא כן רבי יעקב בר אחא מפקד לחברייא. אין שמעתון מילה מרבי אלעזר הוון ידעין דרבי יוחנן פליג. עד שיביא כל קרבנותיו. וסברין מימר כרבנין. וכא כרבי שמעון אנן קיימין. רבי חיננא בשם רבי פינחס. תיפתר בנזירותו ובנזירותו של בנו. בדא עלת לו שנייה ראשונה. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא כן סברנן מימר באומר. הריני נזיר. בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת. את הוא שהחמרתה עליו שיהא נזיר שתים. לא דייך שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר. אין בידו כלום.