תלמוד ירושלמי נזיר פרק ג הלכה א

משנה: מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. ואם גילח יום שלשים יצא. הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא. הלכה: מי שאמר הריני נזיר כול׳. הדא מסייעא לבר קפרא. אם גילח יום ל̇ לא יצא. הדא מסייעא לרבי יונתן. אם גילח יום ל̇ יצא. הא תרתיי. לית היא אלא חדא. זו עדות. יודעין היו שהוא אסור לגלח אלא שהן סבורין אם גילח יום שלשים לא יצא. בא להעיד אם גילח יום שלשים יצא. רבי אימי הוה ליה עובדא וגילח יום ל̇. והוה ליה עובדא וגילח ליום ל̇א. אמר רבי זריקא. מן מתניתא יליף לה רבי אימי. דתנינן תמן. מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד והשנייה יום ששים ואחד. אמר רבי יוסי. תמן לשעבר וכא לכתחילה. רבי ירמיה הורי לרבי יצחק עטושיא ואית דאמרי לרב חייה בר רב יצחק עטושיא לגלח יום ל̇ מן מתניתא. שמונה ימים. בטלו ממנו גזירת שלשים. היא שמינית היא יום ל̇. אמר רבי יוסי. שנייא היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו. תדע לך. דמר רבי חלבו בר חונה בשם רבי יוחנן. חל יום שמונה שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת. אין תימר. שלא מפני כבוד הרגל התירו. מעתה אפילו חל יום ל̇ שלו להיות בשבת מגלח בערב שבת. ועוד מן הדא דאמר רבי יוחנן. על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים. וישלול יום ז ויאחה יום ל̇. אמר רבי חגי. די הוא שמועתא כן ושמועתא כן.