תלמוד ירושלמי נזיר פרק ד הלכה ה

משנה: נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר. רבי עקיבה אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מנוולת. רבי אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מגולחת. הלכה: נזרק עליה אחד מן הדמים כול׳. מיפר לה מפני שערה. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יסא בן חנינה. גזירת הכתוב היא. הפר נדריה. היפר מה שעליה. בשעה שהוא מיפר נדריה מיפר מה שעליה. אמר רבי לעזר. דרבי שמעון היא. אמר רבי יוחנן. דברי הכל היא. משניתק מלא תעשה לעשה. רבנין אמרין. ואחר ישתה הנזיר יין. אחר כל המעשים הללו. רבי שמעון אומר. אפילי אחר מעשה יחידי. אמר חזקיה. מתניתא מסייעא לרבי ביבי. במה דברים אמורים בתגלחת טהרה. אבל בתגלחת טומאה יפר. שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מנוולת. הא תגלחת טהרה אינה מנוולת. מאן דאית ליה תגלחת אינה מנוולת. לא רבי שמעון. אמר רבי יוסי בר אבון. אוף רבי דכוותה. רבי אומר. אוף בתגלחת יפר. שהוא יכול לומר. אי איפשי באשה מגולחת. ויימר. אי איפשי באשה מנוולת ומגולחת. אמר רבי יוחנן. לא אמר רבי יודה אלא בחטאת. שחטאת פסולה שלא לשמה. מעתה אפילו בחיים אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה.