תלמוד ירושלמי נזיר פרק ד הלכה ו

משנה: האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. כיצד גילח או שגילחוהו קרובים. מיחה או שמיחוהו קרובים. היתה לו בהמה מפורשת החטאת תמות. והעולה תקרב עולה. והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה. מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן. דמי שלמים יביא שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר רבי יוסי הרי אילו יפלו לנדבה אין זה מגלח על נזירות אביו. איזהו מגלח על נזירות אביו. מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת זהו שמגלח על נזירות אביו. הלכה: האיש מדיר וכו׳. איש. אין לי אלא איש. אשה מניין. תלמוד לומר. צרוע. בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר איש. לעניין שלמטן. האיש פורע ופורם. אין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר והאיש מגלח. רבי יוחנן בשם רבי מאיר. כד דברים מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל וזה אחד מהן. בית שמי אומרים. אין האיש מדיר את בנו בנזיר. ובית הלל אומרים. מדיר בנו בנזיר. תני בניזרי מרחם. אית דבעי מימר. עד שיביא שתי שערות. אית דבעי מימר. עד שיבוא לעונת נדרים. הכל מודין שאם יבוא לעונת נדרים שאינו מזירו. גילח או שגילחוהו קרובים. מיחה או שמיחוהו קרובים בכל לשונות כמי שמיחה. ישב לו לפני הספר כמי שלא מיחה. קרוב מהו שימחה. מהו שתחול עליו נזירותו ונזירות אביו כאחת. מעשה בירבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות. אמר לו. מפני מה אתה בודקיני. אם נזירות אבא עלי הריני נזיר ואם לאו הריני נזיר מכבר. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו. בטוח אני שאי את יוצא מן הזיקנה עד שתורה הוראות בישראל. אמר רבי אלעזר בר צדוק. אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה. רבי אחא רבי אימי אמר. רבי יוסי בן חנינה שאל. מליקת העוף שלו מהו שתיאכל. עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשיתה לשחיטת העוף. תמן ספק אחד. וכא שני ספיקות. אמר רבי מני. ואפילו הכא ספק אחד הוא. כהדא דתני. הנוחר והמעקר אין בו משום שחיטת חולין בעזרה. רבנין דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינה. אפילו ספק אחד אינו. כמאן דאמר. אין שחיטת העוף מחוורת מדבר תורה. וישטחו להם שטוח. וישטחו להם שחוט. עד כדון בשוין. הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים. הוא ובנו נזיר אחת. הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא. הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור. מאי טעמא דרבי יוסי. קרבנו ליי על נזרו. שיקדום קרבנו לנזרו. ולא שיקדום נזרו לקרבנו. הוון בעיי מימר. רבי יהודה יודי לרבי יוסי. אשכחיה אמר. לא דו מודו לדו ולא דו מודו לדו.