תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה ה

משנה: שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ומבתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו והטומאה והתגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה. וחומר בטומאה מן התגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן והתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן. הלכה: הטומאה. דכתיב כל ימי הזירו ליי על נפש מת לא יבא. תגלחת. דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו. היוצא מן הגפן. דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וגו׳. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן. הטומאה. דכתיב כל ימי הזירו ליי. והתגלחת. דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת. הוון בעיי מימר בארבע כוסות (שלמים או) שליין. אבל אם אמר. שבועה שאשתה ונזיר. אשתה אתא מימר לא ישתה. הותר בתגלחת מצוה. לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו. אלא כדי ליתן סימן לנתקו ולידע אם פשה ואם לא פשה. ובמת מצוה. הדא היא דתנינן. היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה. חומר בטומאה מן מבתגלחת. הטומאה. דכתיב והימים הראשונים יפלו. והביא כבש בן שנתו לאשם. חומר בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח. והטמא לא עשה בה המטמא כמיטמא.