תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה ד

משנה: נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת. היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת. הלכה: נזיר שהיה שותה ביין כול׳. נזיר והוא בבית הקברות. רבי יוחנן אמר. מתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש אומר. מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין. גרש כולה הילכתא בפרק ג. היו לפניו צלוחיות שתים. אחת שלמים ואחת שליין. נטל ושתה אותה שלמים. אמרו לו. הוי יודע משאת שותה שלמים את שותה שליין ויש בה י זתים. ואתה מתחייב י מלקיות. אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. אבל אם היתה צלוחית אחת שליין והתחיל לשתות בה. אמרו לו. תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות. מקבל התרייה בדעת הזאת. היו לפניו שני שפודין. אחת שלשחוטה ואחת שלנבילה. נטל לאכול אותה שלשחוטה. אמרו לו. תהא יודע מה שאתה אוכל שלשחוטה. אם את אוכל את הנבילה ויש בה י זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות. אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. אבל אם היה שפוד אחד שלנבילה. התחיל לאכול בו. אמרו לו. תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה י זיתים ואתה מתחייב י מלקיות. מקבל התרייה בדעת הזאת.