תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה ט

משנה: היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל. וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונותן על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. רבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים. הלכה: מתניתא אמרה. השלוק קרוי מבושל. דתנינן. היה מבשל השלמים או שולקן. וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל. דכתיב ויבשלו את הפסח באש. אין תימר שלא כהלכה. רבי יונה בוצרייה אמר כמשפט. ומתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. והא תנינן. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. אמר רבי יוחנן. הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. אמר רבי יאשיה. הלכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפיק מביניהון. אמר. קונם יין שאיני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון. על דעתיה דרבי יאשיה מותר. אוף רבי אושעיה מודה שהוא אסור. לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרין. רבי חייה בר בא אמר. רבי יוחנן אכל חליטא ואמר. לא טעמית מזון בהדין יומא. והתנן. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. פתר לה כרבי יאשיה דאמר. הילכו בנדרים אחר לשון התורה. מניין שכל הדברים קרויין מזון. אמר רבי אחא בר עולא. ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון וגו׳. מה תלמוד לומר ומזון. אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל. אי בשילה יכול בפני עצמה. תלמוד לומר מן האיל. הא כיצד. חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה. ולא הקודש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקודש. חילפיי שאל לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש. טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים. אמרו ליה. אין טבל ביותר ממאתים. והא תנינן. כל המחמץ והמטבל והמדמע. אין תימר למאה ולמאתים. אפילו לא חימץ אפילו לא טיבל. אלא בענבים אנן קיימין. רבי יוסי בשם רבי יוחנן. בשלא צימיקו אבל אם צימקו יש טבל ביותר ממאתים. רבי חייה בשם רבי יוחנן. בשלא בישלו. אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתים. רבי יסא ורבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה. כל נותני טעמים אחד ממאה. רבי חייה בשם רבי הושעיה בן לוי בשם בר פדייה. כל נותני טעמים אחד מששים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר אבא. הא רבי יסא פליג עלך. והא מתניתא פליגא על תריכון. כל המחמץ מטבל מחמע. אין תימר למאה ממאתים. אפילו לא חימץ אפילו לא טיבל. אלא ביותר אנן קיימין. אמר רבי ירמיה. תיפתר בשר בבשר. אמר רבי יוסי. הוא בשר בבשר הוא שאר כל האיסורין. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ולאיסור משערין אותו כילו בצל כילו קפלוט. מאי כדון. אהן אמר. נותני טעמים אחד ממאה. ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים. ושניהן למידין מאיל נזיר. מאן דאמר. נותני טעמים אחד ממאה. את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל. ומאן דאמר. נותני טעמים אחד מששים. את עושה את הזרוע אחד מששים לאיל. מאן דאמר. נותני טעמים אחד ממאה. את מוציא את הזרוע העצמות. ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים. אין את מוציא את הזרוע מן העצמות. וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך את מוציא מן האיל. לית יכיל. דתני אין טינופת שלתרומה מצטרפת עם התרומה להעלות את החולין. אבל טנופת שלחולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רבי ביבי בעי. טינופת שלתרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה. מן מה דאמר רב הונא. קליפי איסור מצטרפין להתיר. הדא אמרה טנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. תני רבי חזקיה. כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן. לפי שבכל מקום מאה אסור. מאה ועוד מותר. וכא אפילו מאה מותר. רב אמר. תנופה מעכבת בנזיר. והתני. תורת הנזיר. בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים. דאמר רב. בנזיר שיש לו. ותני כן. הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו. ושאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו. שמואל אמר. שיעור מעכבת בנזיר. כתנופות וכבהונות שלמצורע. והתני. תורת המצורע. בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות. פתר לה כרבי אליעזר דאמר. נותן על מקומן.